עמוד הבית
פרידה מניל ארמסטרונג
סטארבייס 972 מראיין את הארווי בנט - חלק ב`
ורד קליין


אנו מביאים לכם את חלקו השני של הראיון שערכנו עם הארווי בנט, שהפיק (בין השאר) סרט על גולדה מאיר ז"ל, וכמובן – כתב והפיק ארבעה מסרטי "מסע בין כוכבים": "זעמו של חאן (2)", "החיפוש אחר ספוק (3)", "השיבה הביתה (4)" ו"הגבול האחרון (5)".

בחלק השני של הראיון החדש בנט מספר על הכיף של "השיבה הביתה (4)", הבעייתיות של "הגבול האחרון (5)", היחסים עם רודנברי, התסריט לסרט הגנוז מסוף שנות ה-80 והדמיון שלו לעלילת הסרט ה-11 (לפי השמועות) והתכניות לעתיד. 

 

For the English version - please scroll down

הראיון נערך בחודש יוני.
צוות המועדון והאתר מודה למר הארווי בנט על הזמן (הרב) שהקדיש לנו, למריאן טיילר על העזרה ולטרי לי ריו על הסיוע ביצירת הקשר.

לחצו כאן לחלק הראשון של הראיון

 

(הארווי בנט בצד שמאל, עם רודנברי ושאר הצוות של "החיפוש אחר ספוק")

 

סטארבייס972: ב"מסע בין כוכבים 4: השיבה הביתה" החלטתם להשתגע והראיתם את הצד הקומי של "מסע בין כוכבים" והדמויות, צדדים שהקהל לא ידע או העריך שקיימים.

בנט: בואי אני אספר לך מה הלך ב"מסע בין כוכבים 4". ראשית, לאחר הסרט האחרון (השני) ידענו שאנחנו חייבים להחזיר את ספוק. אז כפי שאמרתי לך קודם, הסיפור של "מסע בין כוכבים 3" היה כל כך ברור, שיכלתי לכתוב את הסצינה האחרונה קודם. למעשה, השורות האחרונות בסרט נאמרות על ידי ספוק. הוא אומר "ג'ים, שמך הוא ג'ים". אז אתה יודע שלשם אתה הולך, וכל הענין נהיה קל יותר. כל מה שנשאר לך עכשיו הוא ליצור את הקשיים שבדרך שעוברת מ-א' ועד ת', והכל היה קל ביותר לכתיבה. זה היה התסריט היחידי שאני כתבתי בעצמי, לאו דווקא הכי טוב שנכתב אבל הוא בהחלט נכתב מהר. הדבר הכי מוזר ב"מסע בין כוכבים 4" הוא שבלי לשים לב יצרנו טרילוגיה – סיפור בן 3 חלקים. מעין מיני סדרה – בה ספוק מת, ספוק מוחזר לחיים ואז מצילים את כדור הארץ, אבל רק כתוצאה של הפעולות שננקטו בשני הסרטים הקודמים. העובדה שהם יכולים לחזור ולהציל את כדור הארץ מכפרת על כל העניין. אם הם לא היו מוצאים את ספוק, אם הם לא היו עושים מה שהם עשו בשני הסרטים הראשונים (בטרילוגיה), הם לא היו יכולים להציל את כדור הארץ בשלישי. לאחר שעשיתי את ההחלטה לגבי "זעמו של קאן", מצאתי שמתישהו בשנות ה-70, כאשר קלטות הוידאו יצאו לראשונה, הוצאו 10 קלטות של פרקי "מסע בין כוכבים" על ידי פאראמאונט. הקלטת השנייה שהכי נמכרה מתוך 10 הקלטות האלה היתה Space Seed, הפרק בו השתתף מונטלבאן והתחיל את סיפורו של קאן. הפרק הראשון שהכי נמכר נקרא The City on the Edge of Forever וזה היה פרק על מסע בזמן. בפרק הצוות חוזר לשנות ה-20 המהוללות, יש בו לג'ואן קולינס רומן עם קירק ואז היא נדרסת על ידי מכונית. הפרק היה מפורסם בגלל... שהוא היה על מסע בזמן, ובכל 79 פרקי הסדרה היה רק עוד סיפור אחד של מסע בזמן. אבל הם מעולם, אבל מעולם, לא חזרו לזמנים עכשויים. אז לאונרד ואני הרגשנו שיהיה זה סיפור מסע בזמן נפלא לחזור ל"היום" ושהם יטיילו בינינו. זה היה שורש הסיפור.
עכשיו, למה שהם ירצו לחזור לכאן? היה זה הרעיון הגאוני של לאונרד – הם יחזרו לכאן כדי לקחת משהו שיהיה נחוץ להצלת המאה ה-23. ואז יהיה כאן לקח של שימור (הסביבה) וכמה זה קל לזרוק דברים שנצטרך אחר כך. כך התחלנו רשימה של דברים שאולי נצטרך (צוחק) בכדי להציל את כדור הארץ במאה ה-23. והיה זה הרעיון של לאונרד "ובכן, לוויתנים. אלו יהיו חייבים להיות לוויתנים". אני אמרתי "לוויתנים?", והמפיק שבי נכנס לפעולה ואמרתי (לעצמי) "לוויתנים, למה צריך אותם? אלפי אלפים של דולרים, באפקטים מיוחדים". אמרתי "מה עם Snail Darters?" (דגיגים קטנים אשר נמצאים ברשימת הדגים הנכחדים מאז 1975), כי הם יותר גדולים, "זה יהיה טוב" והוא הסתכל עלי כאילו אני משוגע, ולא הייתי, סתם צחקתי, אבל הוא אמר "לא" ואני התחלתי להגיד "אבל..."

בזמן ההוא עשו איזה 4 סרטי לוויתנים, כולם על לוויתנים קטלנים, שחורים ולבנים. ואני אמרתי "זה לא יהיה נושא רענן" אז הוא אמר "אתה צודק, זה לא יהיה, אנחנו צריכים למצוא סוג אחר של לוויתנים" זה היה רעיון טוב, רק ש – העולם היה מלא בצילומי לוויתנים מסוג אורקה (קטלנים) ולא היו סרטים על שום סוג אחר של לוויתנים, בייחוד גדולי סנפיר (Humpbacks), שהיו הבחירה שלי. אז כדי לפתור את הבעיה הזו הפכנו ממש חלוצים. באוניברסיטת סטנפורד עבדו על מה שהם קראו לו "אנימטרוניקס". כיום הדבר נחשב לאפקט סטנדרטי בכל סרט, קינג קונג עשוי באנימטרוניקס, אבל אנחנו השתמשנו במכשיר אנימטרוניקס הראשון. הם הכינו שני לוויתנים ושלחו לנו את הסרטון, אותו הראיתי לילדיי. הסרט היה על לוויתן, שהיה ברור שצולם בהילוך איטי, במים, בעודו מתנהג כמו שלוויתן גדול סנפיר מתנהג, והתלהבנו. בסוף אותן 10 דקות של סרט, עלתה יד ותפסה את הלוויתן העשוי מאנימטרוניקס, הרימה אותו ואז אתה קולט שאתה נמצא בתוך בריכה. ילדיי כל כך כעסו, הם הרגישו מרומים (צוחק). אבל זה היה הבסיס להכנת הסרט.
אחרי שעברנו את הגילוי המרעיש הזה, התחלנו לצלם סצינות באתר הצילומים, כלומר, ברחובות סן פרנסיסקו וראו איזה פלא, לא ממש שמו לב לצוות "מסע בין כוכבים"! היית מעלה על דעתך כי יהיה שם ציבור רב, אבל לא היה! אז חשבנו "טוב, נו, הם לא יודעים מי אנחנו", בסן פרנסיסקו היינו סתם עוד חבורה של מוזרים. וההומור החל מכך שניצלנו את המצב. הסצינה, למשל, שבה צ'כוב פונה למישהי ואומר "סליחה, איפה אוכל למצוא... טילים גרעיניים (במבטא רוסי)?", רוסי שואל על "טילים גרעיניים" (צוחק)... וזה מה שקבע את טון הדברים. מסקרן לדעת כי כשהקרנו (את הסרט) במוסקבה – היו גלים של צחוק, הם הבינו את הבדיחה. ואספר לך על הצחוק הכי גדול ששמעתי במוסקבה, זה היה על שורה בסרט שלא צחקו ממנה בארצות-הברית - תיכף תביני למה. לקראת סוף הסרט, כולם הולכים למעגן ספינות החלל (Space Dock) כדי לקבל את הספינה החדשה שלהם; כולם מאוד ספקנים מכיון שהם היו תחת סוג של חרפה, למרות שהם הצילו את כדור-הארץ, אבל הם נשפטו במשפט צבאי והם לא ידעו מה צי הכוכבים עומד לעשות להם. אז מישהו אומר "בטח נקבל ספינת תובלה", ובונז אומר "אתה צודק" ואז הוא אומר "המנטליות הבירוקרטית היא הקבוע היחיד ביקום". במוסקבה (צוחק), את יכולה לדמיין את הצחוקים? הם בדיוק יצאו מתוך 60 שנות רודנות בירוקרטית ומישהו אומר "כל הבירוקרטים האלה, כולם אותו דבר, הם לעולם לא ישתנו" (צוחק).

סטארבייס972: נחמד ש"מסע בין כוכבים" מקבלת תגובות שונות מאנשים שונים אשר במדינות שונות. זה מה שתורם להצלחתם של הסדרה והסרט. זה קונספט נהדר.

בנט: כן, הסדרה עצמה לא הצליחה בצרפת או גרמניה. תמיד תהיתי למה ובסוף גיליתי. הפרקים מדובבים לשפה המקומית – בצרפת הדיבוב הוא לצרפתית קנדית. בצרפת, אם אתה מדבר גרוע אז שונאים אותך. ובשבילם, צרפתית קנדית זה כמו לדבר כמו עולה חדש פה. זו הדרגה הכי נמוכה של השפה הצרפתית. וזו השפה אליה תורגמה "מסע בין כוכבים" ודובבה בה.

סטארבייס972: ובגרמניה?

בנט: בגרמניה, הסדרה תורגמה על ידי פרופסור לגרמנית שתרגם לגרמנית גבוהה. הכוונה בגרמנית גבוהה היא גרמנית של המאה ה-18 או לטינית. יש בה שלושה משאים ו-Thee ו-Thou. חיילים פשוטים אינם מדברים אל קצינים כאילו היו השווים להם, הם אומרים להם "הוד מלכותך" ו"אם אדוני ירצה", מדברים אליהם כאילו היו בני מלוכה. דבר שכזה יהרוס את מושג ה"צוות". במשך הזמן הדבר תוקן אבל זה מדהים כיצד הרצון לחסוך בכסף יכול להרוס את כל האפקט.

סטארבייס972: אנשים רבים מתייחסים לסרט "מסע בין כוכבים 5: הגבול האחרון" כחולייה החלשה בסרטים.

בנט: אני מסכים איתם.

סטארבייס972: מה היתה הבעיה בסרט זה, לדעתך?

בנט: פשוט מאוד, זה פשוט מאוד. ביל שאטנר לא הסכים לעשות "מסע בין כוכבים" אלא אם הוא יהיה הבמאי. אז הם באו אלי ואמרו "אנחנו מצטערים, אבל אנחנו חייבים את ביל שאטנר", ואני עניתי "כן, אני מבין". הם אמרו "הוא עומד לביים את זה", ואני עניתי "בסדר", ואז הם אמרו "ויהיה לו אישור סיפור" ואז אמרתי "או-או... תנו לי לראות מה יש לו להגיד". אז דיברנו (בנט ושאטנר)... אני מחקה את שאטנר די טוב כי בעבר גרנו ביחד. אנחנו מכבדים אחד את השני, אני אוהב אותו והוא משוגע (צוחק). ביל הגיע לביתי, "זה סיפור נהדר, זה עומד להיות סרט 'מסע בין כוכבים' הכי נפלא שהיה, נקרא לו 'הגבול האחרון'", ואני אמרתי לו "כן, ומה הסיפור שלו, ביל?" והוא ענה "אנחנו נצא להרפתקה כמוה עוד אף אחד לא חווה, אנחנו הולכים לחפש את אלוהים". הסתכלתי עליו ואמרתי "אנחנו הולכים לחפש את אלוהים?" והוא ענה "כן". אמרתי "אבל ביל, עם כל הכבוד, הסיפור לא יעבוד". אז הוא שאל "למה הוא לא יכול לעבוד? כולם רוצים למצוא את אלוהים". אמרתי לו "כן, אבל כולם רוצים למצוא את האלוהים שלהם, כפי שהוא נתפס אצלם, כפי שהם מבינים אותו. האלוהים שלך אינו בהכרח האלוהים שלי, והאלוהים שלי לא יהיה בהכרח האלוהים שלהם. אין אמת אחת אמיתית לגבי זהותו של אלוהים, זו בחירה אינדיבדואלית". והוא המשיך לדבר על זה עוד ועוד, ובסוף אמרתי "תראה, תחשוב על זה ככה – חשוב כאילו זה התיאור שיופיע ב'פנאי פלוס' על הפרק של 'מסע בין כוכבים': 'הערב ב'מסע בין כוכבים', קפטן קירק וצוותו יוצאים לחפש אחר אלוהים.' אתה חושב שאנשים יהיו מעוניינים לצפות בדבר כזה?". והוא אמר "איך הם יכולים להרשות לעצמם שלא?!" ואני עניתי "כי הם ידעו שאתה עובד עליהם! כאילו: היום נלך לחפש, ולמצוא, את מעיין הנעורים, אבל חבר'ה, אנחנו לא באמת הולכים למצוא את מעיין הנעורים, כי אם נמצא את מעיין הנעורים אז אף אחד לא ימות והעולם ישתנה, אז לא תהיה לך תוכנית יותר". אבל הוא לא קלט את זה. אז אמרתי לו "אני לא יכול לעשות את זה, ביל, אני פשוט לא מסוגל לעשות ביודעין סרט גרוע, וזה עומד להיות סרט 'מסע בין כוכבים' גרוע". בסוף, אחרי שבועות שבו היו לנו יחסי קח-תן, הגענו להחלטה שהסיפור יהיה שהצוות יוצא לחפש את אלוהים, מה שהיה בסדר מבחינת סיפור, אבל ההנאה מהסרט תהיה מעצם ההרפתקה והמסע, ובסופו של הסרט נראה כי לא מצאנו את אלוהים. זו המסקנה ההגיונית היחידה שלא תנכר את מי מהצופים אשר לו תפיסת אלוהים ייחודית. וכך התחלנו, אבל הסתבכנו בהמשך הדרך. ועד היום אני חייב להסכים, זה הסרט הכי פחות אהוב עלי. חשבתי שהיו בו כמה דברים טובים, אבל כבר אז חשבתי שהוא אבוד. ובכלל לא היה כיף לעשות אותו, את יודעת? לא התנסיתי בשמחת העשייה כפי שאני רגיל.
זה די דומה ל"מסע בין כוכבים: הסרט" – החיפוש אחר ויג'ר. ובשבילי, למרות שהיה בסרט הזה הרבה יותר אקשן, הוא עדיין היה משעמם.

סטארבייס972: היו לך אי אילו עימותים עם מה שג'ין רודנברי עשה, מלבד העובדה שהוא סיפר למעריצים על מותו של ספוק בסרט השני?

בנט: את צריכה לשים את עצמך במקומו של ג'ין בכדי להבין את הבעיות. ג'ין עזב את "מסע בין כוכבים" בשנה השנייה. מעטים האנשים שזוכרים זאת. ג'ין היה גאון, הוא היה מפעל יחצ"נות גאוני, הוא היה איש מכירות נפלא, הוא היה כותב מדע-בדיוני מוכשר. אבל הוא גם היה עיקש כפרד והוא היה אלכוהוליסט. אלכוהוליסט קשה, והוא היה פורץ בהתקפי זעם שנבעו מהאלכוהוליזם ופגעו בהרבה אנשים, ובצדק. הוא עזב את הסדרה בשנה השנייה לאחר שהתגלעה מחלוקת אלימה בענייני עבודה, הוא חזר בכדי לעשות את הסרט הראשון, והוא התבקש להשאר מחוץ לסט מכיון שרוברט ווייז, אחד מהבמאים הדגולים בארצות-הברית ואחד האנשים הכי עדינים בארצות-הברית, פשוט לא יכל להתמודד עם ג'ין. כך שג'ין בעצם היה ברקע העשייה של הסרט הראשון. כשביקשו ממני לעשות את הסרטים אמרו לי: "אל תדאג בגלל רודנברי, הוא לא יהיה מעורב. אתה לא צריך לדאוג שיקרה מה שקרה עם רוברט ווייז". אמרתי "טוב, בסדר". הכרתי את ג'ין הכרות שטחית, עבדנו ביחד באולפני "יוניברסל" במשך כשנתיים, את יודעת - "שלום, שלום" כזה.
האולפנים לא יכלו לשלוט בג'ין. ג'ין כתב מזכרים והתנגד לכל דבר שעשינו. זה היה הבייבי שלו, הוא היה אובססיבי לעניין. הקטע הכי קשה היה לעקוב אחר החזון שלו למן הדבר הראשון שכתב על "מסע בין כוכבים" וכן הדברים השונים שהתפרסמו בראיונות איתו וכן הלאה. הוא ראה את התוכנית, כפי שתיארתי לך קודם, כהורשיו הורנבלואר בחלל. זו היתה סדרת הרפתקאות. הוא לא היה פעיל חברתי אבל הוא חש כי הגיע הזמן שיהיה צוות מעורב באמריקה אשר בדיוק חווה את עליית תנועת זכויות האדם. כך שהיתה לנו אוהורה, וסולו, והכי חשוב - הרבה לפני הגלסנוסט ובאמצע המלחמה הקרה - היה לנו את צ'כוב, רוסי חמודי. כל הדברים האלה הראו על גאוניותו, אבל אם מישהו נגע לו ב"לוח השחמט" הזה שלו, הוא התחרפן. מערכת היחסים שלי עם ג'ין היתה בעיקרה דרך מזכרים. העבודה שלי היתה להרגיע אותו, וכך עשיתי, ושמרתי על השקט.
לו לרודנברי היה אינטרנט בזמנו הוא היה עושה בכך שימוש רב. היו יכולות להיות התקפות נוראיות באינטרנט. אבל בזמנו היו פאנזינים, שמעת על כך פעם? הם עדיין קיימים.

סטארבייס972: כן, יש לנו כזה.

בנט: מגזין של מעריצים. אבל פאנזינים באותם ימים, בשנות השישים, היו המקבילה של האינטרנט. הם היו מעבירים רכילות, דעות מעריצים על הסדרה וצוות השחקנים וכל מה שקשור לעניין. היו מאה אלף אנשים שעמדו לרשותו דרך הפאנזינים. בצורה כזו הוא יכל לבשר על מותו של ספוק, וכאשר גילו את סוד העלילה, לבשר על פיצוצה העתידי של האנטרפרייז.
בכל מקרה, הוא מעולם לא היה לעזר, לא לי לפחות, אבל בסופו של דבר נוצר מצב שבו הפכתי להיות האו"ם, תפקיד שלא נעים בכלל לעשותו, כי אז לא יכלתי לעשות באמת מה שחשבתי לנכון ואז להקשיב להתבכיינויות והטענות שלו. אני זוכר שפעם, לאחר שעזבתי, הוא כתב את ההיסטוריה של "מסע בין כוכבים" ולאחר מכן הוא ביקש ממני, במפתיע, שאתן לו את חוות דעתי על הטיוטה, אז רשמתי כמה הערות - כל מה שהוא כתב היה מידע די מדויק. נפגשנו במשרדו ובסוף הפגישה הודיתי לו על שנתן לי את האפשרות להוסיף לספר שלו. אמרתי לו: "אתה יודע, ג'ין, היה לנו קשר קשה אבל אני רוצה לבקש ממך רק דבר אחד – מתישהו, איפושהו, באיזשהו כנס או במקום אחר, אשמח אם תכבד אותי בכך שתודה כי "מסע בין כוכבים" מתה לאחר הסרט הראשון וכי היא חזרה לחיים בזכותי", והוא ענה: "אה, טוב, בטח, אין בעיה". הוא מעולם לא עשה כן וגם לא באמת ציפיתי שזה יקרה – אלה החיים.

סטארבייס972: נראה כי אנחנו ראינו את הצד הטוב שבו. אין זה משנה אם אתה מקבל זאת או לא.

בנט: (צוחק) כן. את יודעת, ישנו אדם אנונימי יותר ממני בהיסטוריית "מסע בין כוכבים", בסדרה, ושמו ג'ין קון. אם תבדקו את רשימת הקרדיטים המופיעים בסופם של פרקים ממש טובים תוכלו למצוא את ג'ין קון רשום כמפיק-כותב. הוא היה האדם שעשה את העבודה היצירתית באמת בסדרה והוא ידע את העבודה. הוא נפטר בגיל צעיר וחבריי הטובים יודעים שאני קורא לעצמי "ג'ין קון של הסרטים" (צוחק).

סטארבייס972: נצטרך להסתכל שוב. בדרך כלל לא שמים לב לקרדיטים.
בסוף שנות ה-80 היה לך רעיון לעשות סרט על שנות האקדמיה של קירק וספוק ופעם בכמה זמן הרעיון חוזר ועולה ועתה אנחנו יודעים שזהו סיפור הרקע של הסרט החדש.

בנט: העניין עלה לפני כשבועיים ומיד נדחה על ידי ג'יי. ג'יי. אברמס הבמאי. בינתיים, הכותב, דיוויד לורי, ואני לא עשינו כלום – ואמרנו "בסדר, בואו נראה מה יקרה", מכיון שהיה לנו לא רק התסריט שנקרא "שנות האקדמיה" אלא גם היה לנו אור ירוק שהוא המקבילה ל"קדימה" להסרטה. כאשר ההנהלה בפאראמאונט התחלפה ב-89' וההנהלה החדשה התעקשה שנעשה סרט בהשתתפות נימוי ושאטנר, רצינו שיהיו בסרט קירק וספוק בשנות העשרה בזמן לימודיהם באקדמיה. התסריט היה נהדר ואפילו היה לנו צוות שחקנים, או לפחות שלחנו הצעות. רצינו שג'ון קיוזאק (בתמונה הימנית), שהיה אז הרבה יותר צעיר, ישחק את ספוק ושאיתן הוק ישחק את קירק - שני השחקנים הפכו להיות שחקנים בעלי שם בזכות עצמם. שִכְתבנו את התסריט בכדי ליצור מצב של פלאשבק בו קירק/שאטנר חוזר לאקדמיה כדי לספר את סיפורו, בסוף הסרט ספוק מגיע בכדי לשגרו בחזרה אל האנטרפרייז. כך נוצר מצב בו היה לנו קירק חי, ספוק חי ואנטרפרייז שלמה ועובדת, שאיתם יכולנו לעשות כל העולה על רוחנו באם יהיה סרט נוסף. אבל בינתיים היה לנו את סיפור מקור הכרותם של קירק וספוק, כיצד קירק איבד את אהבתו הראשונה, כיצד הם נפרדו כאשר יצאו למשימות שונות ובעצם נפגשו שוב בסדרה. המצאנו גם את מהירות הוורפ, וזה היה המקום הכי טוב מבחינה כרונולוגית.
אהבנו את התסריט הזה ועמדנו לביימו, סוף סוף הגיע תורי ואז הם אמרו "נעשה את זה בתור 'מסע בין כוכבים 7', אבל אתה חייב לעשות (לפני כן) סרט לכבוד שנת ה-25 (של "מסע בין כוכבים")". אני אמרתי: "בשנה הבאה?" והם ענו: "כן". והיו לי 9 חודשים לעשות את שלא נעשה בעבר... הסרט הכי מהיר שעשינו בתולדות "מסע בין כוכבים", אי פעם, היה "החיפוש אחר ספוק (3)" בו, כפי שאת כבר יודעת, היה לנו תסריט תוך 6 שבועות. אך בסרט בקאליבר שכזה, בזמנו, היית צריך 6 חודשים לפחות בכדי להכין ולהוציא לפועל את האפקטים המיוחדים. היית צריך 6 חודשים נוספים בכדי להתכונן לצילומים, 5 חודשים לצילומים עצמם, עוד 6 חודשים לעריכה, הדפסה והקרנה ראשונית פלוס סיום ה"דברים הקטנים", כמו שאומרים. כך שלא היתה שום דרך להוציא את העניין לפועל אלא אם עשית מירוץ כנגד השעון בלי לתת את הדעת לתוצאה הסופית.
לא יכולתי להרשות לעצמי להכנס לזה, וזמני תם, אז עזבתי. אם הם אי פעם יחליטו לעשות סדרה על שנות האקדמיה, כדאי מאוד שיקראו לנו כי זה היה הבייבי שלנו...

סטארבייס972: יש לכם כבר את הרעיון.

בנט: כן, אבל אני חושב שמה שקרה היה שהם חשבו על הרעיון ומישהו אמר "אה, זה יהיה רעיון נהדר" והם מיהרו לצאת ולפרסם. פתאום מישהו הזכיר להם מה קרה ב-89' וב-90', ולפתע פורסמו הכחשות בכל מקום.
ב-1996 נפגשתי עם שרי לנסינג, נשיאת פאראמאונט דאז, והיא קראה את התסריט ושאלה "למה לא...?" ואני אמרתי "שרי, אל תשאלי". היא אמרה "אנחנו הולכים לעשות את זה" ואני אמרתי "נפלא, נפלא". שלושה ימים אחר כך היא התקשרה אליי ואמרה "אני לא יודעת איך להגיד לך את זה אבל מחלקת הטלויזיה עובדת כרגע על פיילוט בשם 'אנטרפרייז', וזה יהיה פריקוול, והם מתנגדים שנעשה את 'שנות האקדמיה' ". לא ידעתי מה זה פריקוול, וכמובן שכשגיליתי מה זה לא ראיתי ניגוד עניינים בין הרעיון של הסדרת "אנטרפרייז" והסרט שרצינו לעשות. מבחינת זמנים הסדרה ממוקמת רחוק יותר, אין לה שום קשר לקירק, ספוק או לטכנולוגיה שכבר מוכרת לנו. על כל פנים, הם לא רצו לדחוף את האף לתוך המחלקה שלהם. לבסוף הם הלכו על זה (על הסדרה) וזה היה הדבר האחרון שעשיתי בנוגע ל"שנות האקדמיה". נראה.

סטארבייס972: אז אתה יודע שזו לא הולכת להיות עלילת הסרט החדש?

בנט: לא יודע. ההנחה שלי היא שמישהו חשב שזה רעיון טוב ואז הם יצאו בפרסום ואז מישהו אחר אמר "אתם לא יודעים שלפני שאתם מפרסמים אתם צריכים לסגור עסקה עם האנשים שהביאו את הרעיון המקורי ועשו ממנו תסריט?". הם לא היו מוכנים לכך, אני בטוח, אז או שהם יעשו משהו אחר או... שאני אקבל שיחת טלפון.
דיוויד ואני אוהבים להגיד שנצבע צבעי הסוואה מתחת לעינינו ונשכב בשטח עם רובי צלפים (צוחק). בכל מקרה, אני לא יודע, כל מה שאני יודע הוא שזה תסריט נהדר, אנחנו אוהבים אותו, הייתי מאוד רוצה שהוא ייעשה, אני כבר לא מעוניין בבימויו אבל כל מה שקרה היה שווה שיקרה.

סטארבייס972: אם עכשיו יבואו אליך ויגידו לך לכתוב את זה, או שתייעץ להם, האם תעזור להם?

בנט: בטח, למה לא? נהניתי מאוד, היו לי 10 שנים נהדרות, וכמובן, כפי שאת יודעת כעת, באותן 10 שנים עשיתי כמה דברים נוספים שאני גא מאוד בהם. אני גא יותר ב"אמי" שקיבלתי על "גולדה" מכל דבר אחר שעשיתי ואני חושב שאין שום סיבה שלא ארגיש כך. זו היתה עבודה מאוד חשובה לכמה וכמה אנשים, כמו אינגריד, וזו היתה דרכה להגיד 'שלום' לעולם כך ש.... אלו זכרונות טובים.

סטארבייס972: אנחנו יודעים שכרגע אתה כותב את זכרונותיך, היכן זה עומד עכשיו?

בנט: כתבתי כחמישה פרקים עד כה ויש לי סוכן ומו"ל אפשרי, ואנחנו מנסים לעבד את הכתוב לכדי הצעת ספר.

סטארבייס972: אה, אתה אפילו לא בשלב הספר.

בנט: כתבתי מספיק בכדי שנוכל לשפוט ולראות אם יש עם מה להמשיך הלאה וללכת למו"ל גדול, ואם כן, אז נלך על זה ואז אשב לכתוב את הספר לפי דדליין. כאשר אתה כותב כל חייך לסרטים וסדרות טלויזיה אתה כותב לפי דדליין והכונה היא ל"אנחנו צריכים לצלם ביום שני, הארוו, והיום יום שישי, אז כדאי שתשנס מתניים ותשב מול מכונת הכתיבה". זהו עזר נהדר כנגד מחסום כתיבה. אין לך ברירות. כאשר אתה כותב את זכרונותיך, אין לך דדליין, כך שזה קל יותר, ואפשר לזרום עם זה.

סטארבייס972: יש לך איזשהם תכנונים לחזור להפקה או כתיבה?

בנט: אני אגיד לך את זה ככה – אני פנוי אם יעלה דבר שבאמת ארצה לעשותו. יש לי הרבה חברים שמתקשרים אלי מפעם לפעם ואומרים "תהיה מעוניין ב...?". אבל, אני מניח שמה שאתם לא יודעים עלי הוא שמגיל 10 עד גיל 15 הייתי אחד מחמישה כוכבי רדיו בתוכנית ששמה היה The Quiz Kids, כך שאני בעסקי השעשועים מאז שהייתי בן 10. אין זה סוד שמדובר בקריירה של 65 שנים. יש לי כמות אדירה של חומר לכתוב עליו (צוחק), כמות אדירה, ועל הרבה אנשים, אנשים דגולים, חיים ומתים, שהכרתי טוב, פגשתי ושהיו לי קשרים שונים איתם. האמת שזה גם סוג של סקירה היסטורית של המאה ה-20 המאוחרת. כך שיש לי כל כך הרבה מה לעשות שעשוי להיות חשוב, שהסיבה היחידה שאעשה פרוייקט חדש תהיה רק אם אני ממש ממש אוהב את הרעיון או את האנשים שיהיו מעורבים.
אספר לך מה כן אעשה, מכיון שזה המקום שבו אהיה הכי מאושר. אני הכי מאושר בחדר חיתוך חשוך שבימים עברו היה חדר העריכה, חדרו של העורך עם מכשיר מאחה (מכשיר איתו חותכים סרט צילום ומאחים קטעים חתוכים לכדי סרט שלם) וסרט, וכיום זה במעין מעגן אלקטרוני עם ציוד שמרתק אותי, ושאיני יודע עליו דבר למעט שהוא מדהים. בני מתקשר אלי מדי פעם ושואל "אבא, אני עורך טריילר, תוכל לעזור לי?" ואני עונה לו "בטח", וכך אני נמצא לצדו. זהו הדבר היחיד שאני בטוח לגביו, כאשר אני עורך אין בי שום ספקות. כך אני מרגיש כשאני עורך תסריט ועוד יותר כאשר אני עורך חומר ויזואלי. זה אחד הדברים היחידים שנשארו לי מילדותי, מהרגע שהחזקתי מצלמת וידאו, זו היתה דרכי להביע את עצמי. התנגשות התמונות הוא דבר שאני עושה באופן אינטואיטיבי, ואני מודה על כך לאלוהים.
כמובן שסגנון העריכה השתנה בצורה קיצונית מאז שהחל דור ה-MTV, כפי שאנחנו קוראים לו כאן בארצות-הברית. סגנון החיתוך הוא עכשיו מהיר יותר פי שלושה. זמן הריכוז בתמונה אחת התקצר ורוב הפרטים מרפרפים בתמונה כאילו היו צפורים ואין לי מספיק סבלנות בשביל זה. אני אוהב שתמונות שלמות נקלטות אבל – זו הדרך השמרנית.

סטארבייס972: בימים אלה אנו עובדים על פרויקט מיוחד לרגל 40 שנות "מסע בין כוכבים", בו אנו פונים לאנשים שונים ושואלים מה לדעתם עשה את "מסע בין כוכבים" למיוחדת כל-כך. מה הסדרה סימלה עבורך, מה אתה אהבת בה?

בנט: זו שאלה טובה מאוד. אענה עליה במילה אחת ואז אסביר אותה. המילה היא אופטימיות. אופטימיות. תקווה, אם תרצי. וזה מה שהבנתי כאשר ראיתי את 79 פרקי הסדרה. אופטימיות. עכשיו אסביר את ההקשר.
מדע בדיוני באופן כללי, מאז שאני התחלתי לקרוא, עוד בתקופה שז'ול ורן היה להיט ועוד לפני זה, המדע בדיוני הוא פסימי! התנ"ך הוא פסימי! טוב, נו, לפחות הברית החדשה פסימית. האפוקליפסה! על מה מדובר שם? יהיה נורא, יהיה גרוע, יהיה איום! והמדע הבדיוני לקח את העובדה הזו, ה.ג'. וולס התייחס לעובדה זו, ריי בראדבורי מאוד פסימי - כולנו נשלט בידי רובוטים, ו... חשיבה אוטומטית, החיים כפי שאנו מכירים אותם יהפכו להיות מעיקים ומעייפים.
ואז הגיעה "מסע בין כוכבים" ובצורה מאוד ייחודית אומרת: "אנחנו לא רוצים להטיף לכם, אבל אנחנו אומרים לכם שהמאה ה-23 תהיה ממש כיפית. אנחנו נהיה אי-שם, נחקור מקומות חדשים ועולמות חדשים, והחיים יהיו טובים יותר. וזה מה ש"מסע בין כוכבים" הינה עבורי.

סטארבייס972: אני חושבת שזה החוט המקשר בין המעריצים וזו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים את הסדרה.

בנט: טוב לשמוע. בינואר האחרון הלכתי לכנס הראשון שלי מזה שני עשורים והלכתי בגלל שחבר טוב שלי משתייך לועד המנהל. את מכירה את השם מארק אוקרנד? מארק אוקרנד המציא את השפה הקלינגונית. מארק ואני היינו חברים עוד לפני שלקחתי על עצמי את העבודה על "מסע בין כוכבים", והוא היה בלשן באוניברסיטה בקליפורניה, בלשן צעיר מאוד מכובד, משכיל. כשהתחלתי לעבוד על "מסע בין כוכבים" ידענו שעומדים להיות קלינגונים ו"היי, אין כאן שפה! מה זה צריך להיות?!" אז התקשרתי למארק, ואמרתי "מארק, אני צריך שפה בשביל הקלינגונים", והוא אמר "או, זה יהיה כיף". והוא לא רק תרם ל"מסע בין כוכבים" אלא הוא גם יצר מילון שלם ממנו הוא בנה קריירה שלמה. הוא אדם נפלא והוא זה שנמצא בועד המנהל של הכנס בבולטימור. הוא אמר לי "אתה חייב להגיע" ולא יכלתי לסרב. נהניתי ביותר, היה כל כך טוב מכיוון שזה הרגיש כמו שני הכנסים הקודמים שבהם הייתי – 800 אנשים בלי ההרגשה שזה כמו תערוכת מכוניות, בה אנשים באים כדי למכור דברים שונים. זה היה על "מסע בין כוכבים" בלבד ולא על שום דבר אחר שקשור למדע-בדיוני בכללותו, זה הרגיש ממש כמו בימים הטובים, אם תרצי. הקהל היה נהדר ונחמד. אישתי מזה שש שנים לא היתה איתי בשנות "מסע בין כוכבים" שלי, ולא הכירה שום דבר שקשור לפאנדום, לכל העניין, והיא ממש נהנתה. המעריצים הצדיעו לה והיא חשבה שזה פשוט מדהים וזה שימח אותי ביותר.
(במרכז התמונה - בנט, רעייתו ואוקרנד עם אנשי הכנס)

סטארבייס972: הגענו לסוף השאלות. נהניתי מאוד לשוחח עמך ולהאזין לך.

בנט: שאלת שאלות חדות ומעניינות, כולי הערכה.
אני מקווה שאני לא הורס כלום, אבל אני חייב לספר עוד אנקדוטה מחיי שעומדת להופיע בספרי. בזמן שצילמנו את "גולדה" הלכתי לבית התפוצות שבעירכם היפה וראיתי שם דיורמה (דגם המשלב תמונות רקע מצוירות ופסלים דוממים), שאני מקווה שעדיין קיימת. הדיורמה מתארת ארוחות ליל שישי לאורך הדורות מאז שנת 66 לספה"נ. באיזשהו שלב האורות ירדו ואז עלו שוב ועקבו אחר יהודי התפוצות על מפה שהיתה מעל לראשנו, ברחבי כל העולם. אך הדמויות – אב, אם, בן ובת – היו תמיד אותו דבר, מסובות לשולחן שהשתנה מספרד לגרמניה.... והתאריך השתנה, אך הם תמיד קיימו את אותה ארוחת קידוש. עד שלבסוף האורות התעמעמו והקריין אמר "שיקאגו 1933" (כזכור, זו עיר נעוריו של בנט) ואז נקלט לי שמצאתי את מקומי בין התפוצות. זה היה הרגע בו מצאתי, סוף סוף, את שורשיי.

סטארבייס972: אנחנו נשלח לך את הראיון ברגע שיהיה מוכן. אולי תרצה ללמוד עברית כדי לקרוא אותו... 

בנט: אחי רוּאל הוא בלשן, הוא עורך את סדר הפסח אצלנו, הוא מדבר רוסית ועברית באופן שוטף. הוא יעזור לי.

סטארבייס972: תודה רבה לך.

בנט: על לא דבר. אני מאחל לכם בטחון ושלום.

 

 

ביצוע, הגהה באנגלית ותרגום לעברית: ורד קליין
עריכה ושאלות: subatoi
תמלול: שירה ספיר ו-subatoi

הפיק וכתב: הארווי בנט - מה שפרסמנו לקראת הראיון.

ראיונות נוספים שערכנו

(בנט במרכז, עם הצוות של "זעמו של חאן")




We are proud to bring an interview we had with Mr. Harve Bennett, who produced and wrote, among other many projects, four Star Trek movies: The Wrath of Khan (II), The Search for Spock (III), The Voyage Home (IV) & The Final Frontier (V). Mr. Bennett also produced a film about the late Prime Minister of Israel, Golda Meir.

In the second part Mr. Bennett tells us about the fun in The Voyage Home (IV), the problems of The Final Frontier (V), the relationship with Roddenberry, the unproduced script and its resemblance to the 11th movie and the future.

 

The interview was conducted on June.
Starbase972 is grateful to Mr. Harve Bennett who has given us the pleasure of his precious time, and to Marianne Tyler & Terry Lee Rioux for their help.

Click here for the first part of the interview

 

(Mr. Harve Bennett on the left, with Roddenberry and the cast of The Search for Spock)

 

Starbase972: On Star Trek IV you decided to go nuts and show the comic sides of Star Trek and the characters, sides that the audience didn't know or realize they had.

Bennett: I'll tell you what evolved on Star Trek IV. First of all, after the last movie, we knew we had to restore Spock. So as I said to you earlier, the story road for Star Trek III, was so clear, that I was able to write the last scene first. In fact, the last lines of Star Trek III are from Spock. He says "Jim, your name is Jim". If you know that that's where you're going, it makes the going a lot easier. All you have to do then is to create the obstacles from going from A to Z. and it was very very easy to write. That's the only one that I wrote all by myself. This is not necessarily the best written script, but it sure got there fast. The strange thing about Star Trek IV was that we realized that unwillingly we had created a trilogy, a three part story, a mini series. In which Spock dies, Spock is resurrected and then the Earth itself is saved but by the very actions of the first two. The fact that they can come back and save the Earth redeems the entire story. If they hadn't have found Spock, if they hadn't done what they did in the first two pictures (of the trilogy), they couldn’t have save the Earth in the third.
I have found out that after making the choice about Wrath of Khan, that somewhere in the 70's when videotapes first came out, there were 10 videotapes that were issued by Paramount of Star Trek episodes. The second best seller of those 10 was Space Seed, the Montalban on Khan story. The first episode was named The City on the Edge of Forever, and it was a time travel story in which the crew goes back to the roaring 20's, Joan Collins has a love affair with Kirk, and then she gets killed by a car. It was famous because of… it was time travel, and there was only one other time travel story in the 79 episode. But never, never, had they come back to contemporary times. So Leonard and I both felt that it would be wonderful to time travel to today. And have them among us. That was the root idea.
Now, why would they have to come back here? It was Leonard's brilliant idea - they had to come back here to get something that was needed to save the 23rd century. And thus was a lesson of conservation and how easily it would be to throw away things we may need later. So now we've begun a list of things that you might need (laughing) to save the Earth in the 23rd century. And it was Leonard's idea, "well, whales. It would have to be whales". I said "whales?" Now the producer gear kicks in and I'm saying "whales, why have them? thousands and thousands of dollars, in special effects". And I said "how about Snail Darters?" which are bigger, "that'll be good", and he looked at me like I was crazy, which I wasn't, I was just kidding, but he said "no" and I said "but…"

At that time there had been four whale pictures, all about Killer Whales, black and white whales. And I said "it doesn't feel very fresh". So he said: "you're right, it doesn't, we've got to find another kind of whale". That was a good idea, except – the world was filled with stock footage of Orca whales, but there was no film on any other kind of whale, particularly Humpbacks, which became my choice. So in order to solve that problem we got a real of pioneering, actually. Stanford University was working on what they called Animatronics. Which is now a standard film effect, King Kong is animatronics. But ours was the first made animatronics device and they made two whales, and sent us a film, which I showed my kids. The film was of a whale, shot obviously at very slow motion, in the water, doing everything a Humpback whale should do, and we were thrilled. At the end of this little 10 minutes film, a hand reaches in and grabs the animatronics whale, lifts it up and you realize you're in a swimming pool. My kids were so angry, they felt so cheated (laughing). But that was the key to making that picture.
So from there we had this revelation, we begun shooting scenes on site, like in the streets of San Francisco, and lo and behold, no one paid any attention to the Star Trek cast! You'd think there'd be a mob scene, but there wasn't! So out of that came this "well, they don't know who we are". In San Francisco we're just another bunch of strange people. And the humor began to happen so we exploited it. The scene, for example, in which Chekov goes up to a woman and says "Excuse me but where can I..  nuclear wessels?" A Russian asking for "nuclear wessles"… (laughing) and it just set the tone. Curiously enough when we ran (the movie) in Moscow – roars of laughter, they got it. I'll tell you the biggest laugh I've ever heard, it was in Moscow and it was a laugh on a line that didn't get a laugh at the United States. You'll understand why when I tell you. Near the end of the picture they're going in a space-dock to pick up their new ship. And they're very skeptical because they're sort of in disgrace, even though they saved the world and they were court-martialed and they don't think that Starfleet is going to do well by them. Someone says "we'll get a freighter", and Bones says "you're right" and then he says "the bureaucratic mentality is the only constant in the universe". In Moscow (laughing), can you imagine the laughs? They're immerging from 60 years of bureaucratic despotism and someone is saying "all those bureaucratic are all the same, they'll never be different" (laughing).

Starbase972: It's nice that Star Trek gets different reviews from different people in different countries. That's what makes it such a great show and such a great movie. That's a great concept.

Bennett: Yes, the series itself did not do well in France or Germany. I always wondered why and I found out why. The dubbed episodes, to the local language - the French version was dubbed in French Canada. In France if you speak badly they hate it. And French Canadian is like we would call here hillbilly talk. It's the lowest of the low version of French. And that was the language that Star Trek was translated into, and dubbed into.

Starbase972: And in Germany?

Bennett: In Germany it was done by a professor of German who translated it into high German. And high German is like 18th century German, or Latin. In which there are three cases and "thee" and "thou". Enlisted men don't speak to officers on an equal level, they say "your highness" and "thou wishes", speak to them like royalty. That would ruin the concept of the team. So in time those things were corrected, but it's fascinating how the need to save pennies can sometimes just destroy an effect.

Starbase972: A lot of people point to Star Trek V: The Final Frontier as the weakest link of all the movies.

Bennett: I would agree with them.

Starbase972: What was the problem in your opinion?

Bennett: Very simple, it's very simple. Bill Shatner would not do Star Trek unless he directed it. So they came to me and they said "I'm sorry but we've got to have Bill Shatner", I said "yes, I understand that", they said "he's going to direct it", I said "fine". They said "he also has story approval", I said "Oh-oh… well let me see what he has to say". So we talked… I do Shatner very well because we've lived together, we respect each other, I love him and he's crazy (laughing). Bill comes to my house, "It's a wonderful story, it's going to be the most wonderful Star Trek, we'll call it The Final Frontier". I said "yea, and what's it about, Bill?" he said "we're going on an adventure the likes of which no one has ever seen, we're going to find God". And I looked at him and said "we're going to find God?" and he said "yes". I said "But Bill, with all respect, that can't work". He said "why can't that work? Everyone wants to find God". I said "yes, but everyone wants to find God as they perceive God, as they understand God. And your God won't be my God, and my God won't be their God. There is no universal clarity of what God really is, it's an individual choice". He went on and on, and finally I said "look, let me put it this way - think of it as an episode of Star Trek described in TV Guide: Tonight on Star Trek - Captain Kirk and the crew search for God. Do you think people will be interested in watching that?". And he said "how can they not?" I said: "because they know you're jerking them off! It's like: today we're going to search and find the Fountain of Youth, well come on guys, we're not going to find the Fountain of Youth because if you do find the Fountain of Youth and nobody dies and the world changes, and you can't do the show anymore". Well, he just didn't get that. And I said "I can't do it, Bill, I just can't make a bad Star Trek, and that's going to be a bad Star Trek". We finally, after weeks of he gave a little, I gave a little, we determined that we would set out to find God, that was reasonable, but the joy of the film would have to be the adventure and the journey, and we would have to find at the end that we have not found God. That's the only logical conclusion that will not alienate anyone who has any God concepts. So that's how we started but it got complicated along the way. And to this day I would have to agree, it certainly was my least favorite. I thought there were good things in it, but I thought it was a lost cause. And it wasn't fun to do, you know? You didn't have that kind of joy that I like.
In many ways it harkened back to Star Trek: The Motion Picture – the search for V'Ger. And to me, even though there was far more action, it was still boring.

Starbase972: Did you have any clashes with what Gene Roddenberry was doing, aside from the fact that he told the fans about Spock's death on the second movie?

Bennett: You have to put yourself in Gene's position to understand the problems. Gene left Star Trek in the second year. Very few people remember that. Gene was a genius, Gene was an incredible promotional genius, he was a great salesman, he was a very gifted writer of science fiction. But he was also intensely stubborn and he was alcoholic. Seriously alcoholic and he would go off on alcoholic rages which offended a lot of people, and rightly so. Now, he left the show in violent disagreement in the second year, he returned to do The Motion Picture, and he was asked to stay off the set because Robert Wise, one of America's greatest directors, and one of America's gentlest men, he just couldn't cope with Gene. So Gene was really at the background of The Motion Picture. And specifically when they asked me to do this they said to me: "don't worry about Roddenberry, he will not be involved. You don't have to worry about that kind of thing that happened to Robert Wise". I said "OK, fine". I knew Gene casually, we served at Universal together for a couple of years, you know, "hello, how are you?".
The studio could not control Gene. Gene would write memos and object to everything we did. It was his baby, he was very possessive about it. The difficult part was to follow his doctrine from the first thing he wrote about Star Trek and from the published works of others interviewing him and so forth. He saw the show, as I described it to you as Horatio Hornblower in space. It was an adventure show. He was not a social activist but he felt it was time to have an integrated cast in an America that was rising through the civil rights revolution. So we had Uhura and we had Sulu, and, to me the most remarkable thing of all, long before Glasnost in the middle of the cold war, we had Chekov, we had a cuddly Russian. So for all of those things that was his genius, but if anybody touched things on his chess board he would go a bit bananas. So my relationship with Gene was entirely in memos. And my job was to placate him. And I did, and kept the peace.
If Roddenberry had had the internet in his time he would have used it. There would have been vicious attacks on the internet. What there was at that time was called fanzines, have you heard that phrase? There still are.

Starbase972: Yes, we have one.

Bennett: Fan magazine. But fanzines in that day, in the sixties were the equivalent of the internet. They would carry gossip, they would carry fan opinions about the show and the cast and all that. He must have had a hundred thousand people through fanzines at his becking call. That is how he broke that they're going to kill Spock. That is how he broke they're going to blow up the Enterprise, when that plot secret was revealed.
Anyway, he was never a help, to me, and yet I was stuck ultimately with being the United Nations, which is not a pleasant thing to counter play because I couldn't really be able to do what I thought was right, and then listen to him whine and complain.
I remember once, after I had left, he was writing the history of Star Trek and he surprisingly asked me for my comments on his draft, and I made a few. It was pretty accurate stuff, he wrote. We had a meeting in his office and when the meeting was over I thanked him for letting me input into his book, and I said: "you know, Gene, we've had difficult relationship, and I would ask only one thing – someday, somewhere, at a convention or I don't know where, if you would do me the honor of acknowledging that Star Trek was dead after The Motion Picture, and that I had something to do with resurrecting your child". And he said: "Oh, yeah, sure, of course". He never did. I didn't expect him to, and – c'est la vie.

Starbase972: We got the better of him, it doesn't matter if you didn't acknowledge it.

Bennett: (laughing) Yeah. You know, there was a man who is much more anonymous than I in the Star Trek history, in the series, his name is Gene Coon. And when you check the credits on all the good episodes you'll find that Gene Coon is listed as producer-writer. He was the man who did the real creative work on the series and made it so good. He died young and my good friends know that I call myself the Gene Coon of the movies (laughing).

Starbase972: We'll look it up again. You don't usually notice the credits.
You had this idea in late 80's to create a movie with Kirk and Spock's years at the Academy, and every once in a while this idea comes around again, and now we know it's going to be the background story for the 11th movie.

Bennett: That surfaced two weeks ago and was immediately denied by J.J. Abrams, the director. Meanwhile the writer, David Laurie, and I did nothing, we said "Ok, we'll see what happens". Because we had not only a script, called The Academy Years, we had a green light, which is a "Go" to picture. When the administration in Paramount changed in '89, and the new administration insisted that we have a picture with Nimoy and Shatner in it, we wanted it to be about teenage Kirk and teenage Spock in the Academy. It was a lovely script and we had a cast, at least we had offers out. John Cusack, who was much younger then, was our choice for Spock, and Ethan Hawke was our choice for Kirk. Both of them, of course, have become stars on their own right. We rewrote that script to create a flashback whereby Kirk/Shatner returns to the Academy to tell this story. And at the end Spock returns to get him to beam back up on the Enterprise, so as a result we had a living Kirk, a living Spock and a living Enterprise to do anything we wanted with if there were to be another movie. In the meanwhile we had told the origin of how they had met, of how had Kirk lost his only true love, and we leave them going off on separate missions, to be reunited later in the series, and we invented warp speed, which was the perfect place to put it in the chronology of Star Trek.
We loved that script and I was going to direct it, at last, it was my turn. And they said "we'll do this as Star Trek VII, but you have to do one for the 25th anniversary", I said "next year?", they said "yeah", and I had 9 months to so something we hadn't done… The fastest of all the Star Trek films, bar none, was Star Trek III, where, you already know, the script was ready in 6 weeks. But in a movie of this kind at that time, you have to allow at least 6 months just to prepare and execute the special effects. You have to allow another 6 months to prepare the shooting, you have to allow another 5 months to shoot, you have to allow another 6 months to edit and print, and preview and all that stuff. So there is no way to do it unless you race through it without regard to what you end up with.
I couldn't do it, and my time was up, so I left. If they ever decide to do a Star Trek Academy show, they sure better call us because it was our baby…

Starbase972: You already had the idea.

Bennett: Yeah, but I think what happened is that they came up with the story, somebody said "oh, that will be a good idea", and they rushed to the press, and then someone reminded them of what had happened in '89 and '90. So suddenly there were denials everywhere.
In 1996 I had a meeting with Sherry Lansing, who was then the president of Paramount, she read the script and said "why didn't you…?", I said "Sherry, don't ask". She said "we're going to do this", I said "wonderful, wonderful". Three days later she called and said "I don't know how to tell you this but the television department is working on a pilot called Enterprise, and it is a prequel, and they are objecting to our making the Academy Years." I didn't know what a prequel was and of course when I found out I didn't see any conflict between the Enterprise series concept and the movie we wanted to make. It is set so much further back in time, it had no relationship to Kirk, Spock or technology that we already explored.
Anyhow they didn't want to interfere with their own department, and they went ahead and did it. And that was the last activity on the Academy Years. We'll see.

Starbase972: So you know that it's not going to be the plot of the next movie?

Bennett: I don't know. My assumption is that somebody thought it was a good thing to do and so they publicized it, and then somebody else said "don't you realize that before you do that you're going to have to make a deal with the people who brought the idea and made a script out of it?".
Well, they weren't ready to do that, I'm sure, so either they will do something else, or – I'll get a phone call.
David and I like to say that we're going to put lamp black under our eyes and lay here in the grass with our sniper rifles (laughing). Anyhow, I don't know, all I know is it was a great script, we loved it, I'd love to see it made, I'm no longer interested in directing it, but it was worth it.

Starbase972: If they would come to you and say write it, or consult us on it, you would?

Bennett: Yeah, sure. I had a wonderful time, I had 10 great years, and of course as you now know during the same 10 years I was also able to do some things I was very proud of. I'm prouder of the Emmy I won for 'Golda' than anything I've ever done, and I think I should be, because it was a work of some importance to a lot of people, like Ingrid, and it was her way of saying goodbye to the world, so… that's worth remembering.

Starbase972: We know you're writing your memoirs, where does it stand now?

Bennett: I've got about 5 chapters written, and I have an agent and a potential publisher, and we're trying now to craft what we have into a book proposal.

Starbase972: Ah, you're not even in the book stage.

Bennett: I've written enough to judge it by, to see if there is a potential advance from a major publishing company and if there is we'll do that, and then I will write it on a deadline. When you write all your life of movies and television you're writing on a deadline and that means "we've got to shoot this on Monday, Harv, it's Friday, so you better get to the typewriter". That is a terrific help in overcoming writers' block. You have no choices. When you're writing your memoirs you do not have a deadline, so it's easier to linger with it.

Starbase972: Do you plan to go back to producing or writing anything?

Bennett: Let me put it this way – I'm available for something I would really love to do, I have a lot of friends who call me from time to time say "would you be interested in…", but basically what you probably don't know about me is that from the age of 10 to 15 I was one of five radio stars, on a program called The Quiz Kids, so I've been in show business since I was 10, and it's no secret that that is a 65 year career. I have a lot to write about (laughing), a lot to write about, and a lot of people, great people, living and dead, that I knew well, encountered and had relationships with. It is really kind of the history of the late 20th century. So I have so much to do that might be important, that the only reason that I would do a project would be if I absolutely loved it or loved the people I was doing it with.
I'll tell what I would do, and that is because that's where I'm happiest. I am happiest in a dark cutting room, in the old days that used to be an editorial room, an editor's room, with a splicer and a movie and nowadays it's in an electronic bay with equipment that fascinates me, on which I know little about except it's amazing. My son sometimes calls and says "Dad, I'm cutting a trailer, will you help me?", and I say "sure" so I'll be in his side. It is the only thing that I'm totally secure about, I never have doubts when editing. That's true at editing scripts, but not as true as editing images. It's one of the things that since childhood when I picked up my first movie camera, it was my way of expressing myself. The collision of images is something I just do intuitively, and I thank God for that.
Of course the style of editing has changed radically since what we call the MTV generation here in the States. The cutting has become three times as rapid. The attention span of one image has been shortened, and a lot of it goes by like flickering birds and I'm not very patient with that, I like to make sure images are perceived. But – that's the old fashion.

Starbase972: Nowadays, we are working on a special project for the 40 years anniversary of Star Trek. We ask people what Star Trek symbolizes for them, what do they have to say for the 40 years of Star Trek? What does it symbolizes for you, what did you like about it?

Bennett: That's a good question. I will answer you in one word, and then I'll explain the word. The word is optimism. Optimism. Hope, if you will. And, that is what I perceived when I ran 79 series of episodes. Optimism. Now let me put that in context.
In science fiction generally, in science fiction since I was able to read way back into Jules Verne and before that... Science fiction is pessimistic! The bible is pessimistic! Well, at least the New Testament is. The Apocalypse! What this is all about? It's going to be terrible, it's going to be worse, it's going to be horrible! And science fiction has taken that fact, H.G Wells paged that fact, Ray Bradbury is very pessimistic - we'll all be ruled by robots, and automatic thinking, life as we know it will become trudge trudge trudge.
And on come Star Trek, very uniquely, we're not preaching this, but we're telling you that in the 23rd century it's going to be very much fun, we're going to be out there, exploring new places, and new worlds... and life will be better.
So, that's what Star Trek is for me.

Starbase972: I think that's mostly the connecting link between the fans and that's why we like the show so much.

Bennett: That's good to hear. I went to my first convention in two decades, this January, and I went because a dear friend of mine is on the board there. Are you familiar with the name Marc Okrand? Marc Okrand invented the Klingon language. Marc and I were friends before I took the Star Trek assignment, and he was a linguist at University of California, very distinguished young linguist, scholar, and when I got into what I just told you, they were going to use the Klingons, and "there's no language here! What this is?!". So I called Marc, I said "Marc, I want a language for the Klingons." He said "oh, that'll be fun". And he has made not only a contribution to Star Trek, but a career out of the Klingon dictionary and so forth, and he is as wonderful person as ever, he's on the board of the convention in Baltimore, and he said "you've got to come", and I could not say no. So it was beautiful, it was wonderful, because it was like the one or two conventions I attended before, 800 people and it was not like an auto-show where people were selling things, it was about Star Trek and not about every other science fiction effort in the world, so it was very specifically the good old days, if you will. And the audience was terrific and kind. My wife of six years was not with me during the Star Trek years, and knows non of the texture of fandom, of the whole thing, and she had a wonderful time, and she was saluted by the fans, and she just thinks this is amazing and it made me very happy.

Starbase972: We have come to the end of the question list. I had a lot of fun talking to you and listening to you.

Bennett: You asked very perceptive questions, I appreciate that.
Hope I haven't fractured it, I can't resist telling you another moment of my life, that's going to be in the book. While we were shooting 'Golda', I went to the Museum of the Diaspora in your fair city. And I saw there a diorama, which I hope is still there, of Friday nights services through the ages, starts in 66 AD, and then the lights go down, and comes up, and it traces the Diaspora with a map above it, across the world. But the figures – a father, a mother, a son, a daughter – are still, always the same, around a table which changes from Spain, to Germany, to… And the date changes but they're doing the same service and finally there was a fade-in, and the legend said "Chicago 1933", and there I was, and I suddenly found my place in the Diaspora, and it was a moment on which I felt I have roots at last.

Starbase972: We'll send you the interview when it's done, you might want to learn Hebrew so you can read it.

Bennett: My brother Ruel is a linguist, he's the man who conducts our Pessach service, he speaks fluid Russian and Hebrew, and he'll do good and well for me.

Starbase972: Thank you very much.

Bennett: You welcome. I wish you nothing but peace and safety.

 

Conduction, English proof reading & Translation to Hebrew: Vered Klein
Editing & Questions: subatoi
Transcription: Shira Saphier & subatoi

Produced and written by: Harve Bennett - Published prior to the interview (Hebrew only)

Starbase972 in English & Other interviews we had

(Bennett with the cast of The Wrath of Khan)









© כל הזכויות שמורות לסטארבייס 972

פורסם ב: 2006-11-20 (5833 קריאות)


תגובות

Content ©
   חדשים? אודות ''מסע בין כוכבים'':

   הקומיקס הטרקי של אורי פינק

   ספרו לחבר'ה

Facebook Twitter More...

   עובר ושב
ראש הדף
Web site engine's code is Copyright © 2002 by PHP-Nuke. All Rights Reserved. PHP-Nuke is Free Software released under the GNU/GPL license.
Page Generation: 0.084 Seconds