עמוד הבית
הדף של לבה הפקות
סטארבייס 972 מראיין את הארווי בנט - חלק א`
ורד קליין


אתר סטארבייס 972 שמח להביא לכם את הראיון שערכנו עם הארווי בנט, שהפיק (בין השאר) סרט על גולדה מאיר ז"ל, וכמובן – כתב והפיק ארבעה מסרטי "מסע בין כוכבים": "זעמו של חאן (2)", "החיפוש אחר ספוק (3)", "השיבה הביתה (4)" ו"הגבול האחרון (5)", בו גם הופיע בתפקיד קטן.

בחלק הראשון של הראיון החדש בנט מספר על משפחתו היהודית, על זכרונותיו מישראל, על כתיבת תסריט ועבודת המפיק, על צילומי הסרט "אישה ושמה גולדה" והעבודה עם אינגריד ברגמן, על הדרך בה הגיע ל"מסע בין כוכבים" והעבודה על "זעמו של חאן".

 

 

For the English version - please scroll down

הראיון נערך בחודש יוני.
צוות המועדון והאתר מודה למר הארווי בנט על הזמן (הרב) שהקדיש לנו, למריאן טיילר על העזרה ולטרי לי ריו על הסיוע ביצירת הקשר.

 

סטארבייס972: שלום הארווי בנט. שמך המקורי הוא פישמן, אתה יהודי?

בנט: כן, כן.

סטארבייס972: משני הצדדים?

בנט: אבי נולד באוקראינה, מה שהיום נקרא אוקריאנה והגיע לארצות-הברית כשהיה בן 5. אמי נולדה בארצות-הברית, להורים רוסיים.

סטארבייס972: אה, אז אתה רוסי.

בנט: כל כולי בהחלט רוסי... את יודעת, הקרנו את "מסע בין כוכבים 4 – השיבה הביתה" במוסקבה בזמן הגלאסנוסט (תקופת מדיניות אותה הנהיג המנהיג האחרון של ברית המועצות, מיכאל גורבצ'וב, בשנת 1985)...

סטארבייס972: זו בטח היתה חוויה מרגשת עבורך.

בנט: זו היתה חוויה מדהימה. הקרנו את הסרט עם כתוביות ברוסית, אך למעט זאת הסרט הוקרן במוסקבה בדיוק כפי שהוקרן בארצות-הברית. אותן בדיחות... היתה זו חוויה בינלאומית נהדרת.

סטארבייס972: כבר יצא לנו להבין עד כמה "מסע בין כוכבים" היא חוויה בינלאומית.

בנט: שמי, כמובן, הוא חיים ואת יכולה לראות למה קוראים לי "הארוו". האמת שבתעודת הלידה שלי כתוב ששמי הוא "הארוורד". והסיבה שהשם הוא "הארוורד" הוא ששמו של אבי הוא שמואל-יואל והוא תירגם אותו לאנגלית כ"ייל". כך יצא שכשנולדתי אמי, שהיתה עיתונאית בעיתון בעל שם בשנות ה-30, היתה בעלת חוש הומור והיא קראה לי "הארוורד" כי הוא היה "ייל". במזל לא קראו לאחי "פרינסטון" (צוחק). לאחי יש שם תנ"כי – רוּאל, מי שהיה חותנו של משה (שמו העברי של יתרו), אבל בתנ"ך שמו מאויית "רעואל".
טוב, אז זה היה הרקע שלי.

סטארבייס972: ראינו שצילמת את "אישה ושמה גולדה" כאן בישראל. האם יש לך איזשהם זכרונות מביקורך כאן?

בנט: הו הו הו הו... נכון לעכשיו אני כותב את זכרונותיי, ולאורך בערך 4 פרקים אני מספר על זמני בישראל, עם אינגריד (ברגמן), הזמן שביקרתי בכנסת ועוד. כל מה שקשור. הדבר הראשון שהבחנתי בו, ואולי יעניין אותך, הוא שהסרט הוקרן בשונה בתל-אביב מבירושלים.

סטארבייס972: באיזו צורה?

בנט: ובכן, בתל-אביב הקהל הורכב בעיקר מאנשי תיאטרון, קולנוענים - שחקנים. הם צחקו טיפה יותר חזק, הם טיפה יותר פרועים. ואז הקרנו את הסרט בכנסת, בירושלים, ואני ישבתי ליד טדי קולק, ראש עיריית ירושלים (דאז) איתו אכלתי ארוחת צהרים והוא פנה אליי ואמר "אתה יודע, איני מצפה כל כך להקרנה כי היא (גולדה מאיר) ואני לא ממש הסתדרנו", ואני אמרתי "אה, טוב...". וכך ישבתי ליד טדי קולק וצפינו במיני סדרה "גולדה" למשך 4 שעות והוא בכה ב-3 שעות מתוך הארבע. ואז עלו האורות ואני פניתי ואמרתי "אדוני ראש העיר, לא חשבת שתהיה כה מעורב בסרט" והוא אמר "לא, לא, לא, זה טוב לישראל", מה שהיה נכון (צוחק).
אז כן, יש לי זכרונות טובים משם. ראש עיריית תל אביב אז היה שלמה להט ויום אחד הוא אמר לי "רוצה לבוא איתי לביירות?" ואני אמרתי "ביירות?!", היה זה בזמן אחת המלחמות שהתחוללו אז בלבנון (מלחמת לבנון הראשונה – מבצע שלום הגליל). אני אמרתי "למה שנרצה ללכת לביירות?" והוא אמר "הו, הו, אנחנו נלך, אנחנו נלך לגזינו". אמרתי "מה זה גזינו?" והוא אמר "גזינו, גזינו, איפה שמהמרים" (בנט מחקה את להט במבטא יידי), (צוחק) ואז הבנתי, לפתע הבנתי. ובאמת הם הלכו, הם הלכו, נכנסו להם אל לבנון הקרועה מהמלחמה, הם הלכו להם לגזינו.
בכל מקרה, נהניתי מאוד. ועוד סיפור קטן שתהנו ממנו: בתל אביב, את האיש ששיחק את משה דיין (יוסי גרבר) קיבלו בצחוק גדול... אמרו אז שהוא הומוסקסואל. נראה לי שהם לא אהבו את הרעיון שהומו ישחק את משה דיין.

סטארבייס972: אני חושבת שעדיין לא בטוחים לגביו גם היום.

בנט: אני רק יודע שהוא שיחק את התפקיד בצורה נהדרת.

סטארבייס972: טוב, הוא שחקן נהדר. אנחנו עוד נחזור ל"גולדה" בהמשך. איך בדיוק מתחילים לכתוב תסריט?

בנט: אין לכך תשובה קלה. לעתים זה קשה מאוד, מכאיב אפילו ולעתים זה קל מאוד. התסריט הכי קל שכתבתי היה "מסע בין כוכבים 3 - החיפוש אחר ספוק". כתבתי זאת בחמישה שבועות.

סטארבייס972: יכול להיות שהסיבה היא שכבר חשבת על זה בזמן שכתבת את "מסע בין כוכבים 2 – זעמו של חאן"?

בנט: כן. לא רק שחשבתי על זה, כל חלק מהסיפור היה כבר ברור לי. להגיד את האמת, דבר ראשון כתבתי את הסצינה האחרונה. רק כדי להראות לך עד כמה הכיוון של הסיפור היה ברור לי. ועכשיו, כדי לענות לשאלתך: כדי לכתוב תסריט עליך לדעת מה הכיוון שלך, והבעיה בלכתוב תסריט הוא למצוא את אותו הכיוון. אם שפר עליך מזלך ועלית על הדרך, אותו כיוון, ממש בתחילת דרכך בעודך מדבר ומדסקס עליו עם חבריך ועמיתיך, כתיבת התסריט תהיה מהירה. לעתים כתיבת חלקים מהתסריט זה דבר שמאוד עוזר. במקרה של הסרט השלישי הכיוון היה מאוד ברור, במקרים אחרים הדבר יכול להיות קשה ביותר.

סטארבייס972: אז מה שאתה בעצם אומר הוא שזה קשה יותר לכתוב תסריט כשאין לך אפילו רעיון.

בנט: זה לא הרעיון, זו הדרך אותה הרעיונות "לוקחים", לה אנו קוראים "סיפור".

סטארבייס972: מה עושה מפיק בסרט? יש לנו במאי ומפיק, ואנשים לא תמיד יודעים את ההבדל.

בנט: (צוחק) וואו, זו ה-שאלה שהכי הרבה שואלים אותי, יותר מכל שאלה אחרת: "מה עושה המפיק?".
התשובה הכי טובה שלי היא כזאת: ביום הולדתי השנה בני, שהוא עורך וידאו, ואישתו נתנו לי חולצה. הכיתוב עליה היה: "אני גורם לדברים לקרות" אמרתי לו "זה נהדר, מאיפה הקרצת את זה?" והוא ענה "אתה לא זוכר? כשהייתי ילד שאלתי אותך 'מה עושה מפיק?' (צוחק) וזו היתה תשובתך", ככה שזו תשובתי גם עכשיו.
הסיבה שכל כך קשה לענות על השאלה הזו היא כי יש סוגים רבים של מפיקים. יש מפיקים שהם בעצם נותני הממון, כלומר, המממנים. הם רוצים את הקרדיט שבעצם אומר: "אני הפקתי את זה כי נתתי את הכסף". זהו סוג אחד של מפיקים. כאן בהוליווד, האולפנים, עם החוזים שלהם עם האיגודים, נקראים מפיקים. כך שאולפן יכול להיות מפיק. בטלויזיה, מהותו של מפיק שונה מבסרט בכך שהמפיק של סדרה הוא גם כותב. לאמיתו של דבר, השם שונה לאחרונה בהוליווד. אנשים כמוני כבר אינם נקראים "מפיקים" אלא "מריצי סדרות" של סדרה מסוימת. במקרה כזה המפיק הוא בעצם ראש כח אדם במובן הצבאי. נראה לי שזה התואר הכי נכון. ראש כח אדם אחראי להכל, אך אינו חייב בהכרח להיות על הבמה עם השחקנים. במקרה שלי, וגם אצל אחרים, הדבר נקבע על פי מה שאנחנו עושים הכי טוב. אני הכי טוב בלכתוב ולערוך, אז זהו סוג המפיק שאני.
אבל אני עדיין תומך במה שאומרת החולצה של בני (צוחק).

סטארבייס972: בשנות ה-70 עבדת על מספר סדרות המוכרות לנו כמו "האיש השווה מליונים" (The Six Million Dollar Man) ו"האישה הביונית" (The Bionic Woman). איך היה לעבוד עליהן, על הרעיון, עם האנשים?

בנט: סדרת הטלויזיה הראשונה שלי היתה "כנופייה חוקית" (The Mod Squad), אני לא יודע אם ראיתם אותה בישראל.
בתחילת שנות ה-70 עשיתי את "האיש השווה מליונים" ו"האישה הביונית". מעניין, כי אנשים רבים חושבים עלי בתור מפיק-כותב מד"בניק ואני כשלעצמי איני מחשיב עצמי ככזה. אני מחשיב עצמי כמישהו שכותב ומפיק גיבורים, גיבורים וגיבורות, כך שבשבילי "האיש השווה מיליונים" התקיים בגלל שהדמות היתה כה הירואית וכך גם לגבי "האישה הביונית", אלה אנשים גדולים מהחיים שעושים דברים למען העולם. אז את רואה שאנשים יכולים להתחבר מצד אחד ל"גולדה" ומצד שני ל"מסע בין כוכבים" כי "גולדה" היא לא מדע-בדיוני אבל "מסע בין כוכבים" היא כן, אבל הדומה פה הוא שהדמויות המרכזיות כופות שינויים. באותו העשור שבו יצרתי את כל סרטי "מסע בין כוכבים" שלי ואת "גולדה" גם עשיתי מיני סדרה על ג'סי אוונס. את יודעת על מי אני מדבר, הוא היה אתלט שחור דגול שניצח במירוץ האולימפי בברלין בשנת 36' והביך את היטלר.

סטארבייס972: זה מאוד מעניין, זו נקודת מבט מאוד מיוחדת.
בשנים האחרונות אנו עדים לרימקייים של סרטים וסדרות ישנות. האם היית רוצה לראות רימייקים שכאלה לסדרותיך?

בנט: אמממ... לא.

סטארבייס972: נשמע מאוד החלטי.

בנט: ובכן, אני חושב שסדרות טלויזיה הן מאוד ייחודיות לזמנן. בעיקר ב"כנופייה חוקית" שהיתה השתקפות הבלאגן שהתחולל בארצנו (ארצות-הברית) בזמן מלחמת ויאטנם, היה זה הזמן בו החלו להופיע תנועת ההיפים ואי האמון במבוגרים ובממשל, היה זה זמן המהפכה החברתית והסדרה שיקפה כל זאת. כל הרעיון יהיה מוזר לדור הזה.

סטארבייס972: לדור שלנו.

בנט: כן, כן. כשעשינו את "האיש השווה מיליונים" היו לנו אפקטים ויזואליים מדהימים שהיו יותר דמיוניים מאמיתיים. אני אתן לך דוגמא: בכל שש השנים של "האיש השווה מיליונים" אף פעם לא ראו אותו באמת רץ מהר. תמיד ראו אותו רץ בהילוך איטי והיתה זו דרך יפה להגיד ש"לאט זה מהר" וזה עבד. אבל היום האפקטים הויזואליים המודרניים מראים אחד לאחד מה שאתה רוצה שיראו על המסך. לא צפיתי ב"משימה בלתי אפשרית 3" של מר קרוז (טום קרוז) אבל נאמר לי שהם השתמשו באיזשהו מכשיר שמראה כאילו הוא רץ מהר בלי שהוא ירוץ באמת. אתה עושה מה שאתה יכול ומשתמש במה שניתן לך ואז אתה ממשיך הלאה.

סטארבייס972: בוא נחזור למשהו שקשור לישראלים – איך הגעת בכלל לעבוד על "אישה ושמה גולדה"?

בנט: זו שאלה טובה. זה קרה כמה שנים טובות קודם לכן. כאשר הייתי באולפן אחר, התסריט הזה עבר על שולחני ואמרתי שאני רוצה לעשות את זה, אבל האולפן ויתר והם מכרו את זה לפאראמאונט. והנה, 10 שנים אחרי זה הייתי בפאראמאונט.

סטארבייס972: למזלנו!

בנט: כן (צוחק), הייתי באמצע עשיית סרטי "מסע בין כוכבים". לא עשו את "גולדה" בשביל אף רשת, היא היתה הפרויקט הראשון, המיני-סדרה המקורית הראשונה שנעשתה בשביל הפצה (סינדיקציה). בזמנו לא היתה שום רשת שתשדר את "גולדה". היא שודרה בתחנות נפרדות שרק אחר-כך חברו להיות רשת UPN. באופן מדהים, היה זה פרוייקט ההפצה הראשון. ואז כמה שנים אחרי זה, עם התפרצות הכבלים ורשתות הכבלים, כיום יש לך 100 מקומות שבהם אתה יכול לצפות בטלויזיה, 200 תחנות, כך שהכל משתנה כל כך מהר בארצות-הברית אך בזמנו, "גולדה" היתה מאמץ חלוצי והתענגתי על כך שניתנה לי ההזדמנות לחזור לזה 10 שנים אחרי שראיתי זאת לראשונה.
אז התקשרתי לאדם האחד שאף פעם לא הכזיב אותי, הוא נפטר בשנה שעברה, שמו היה הארולד גאסט. "הארולד, התוכל לכתוב את זה? ידיי מלאות עם 'מסע בין כוכבים 3' ". הוא אמר "כן" ולא רק שהוא כתב זאת, הוא עשה את כל המחקר, היה בישראל ל-4 חודשים. היו לו כמה פגישות עבודה מעניינות ביותר עם משה דיין, אני ממש זוכר זאת, שרצה להיות כוכב הסרט. בכל מקרה, הוא עשה חלק מאוד נכבד בתסריט המופלא הזה, והסיפור האמיתי הוא כשניסינו ללהק לסרט. האולפן אמר "מה לגבי אליזבת' טיילור?" ואמרתי "כן, היא יכולה לעשות את התפקיד, יש לה את הכשרון ונוכל להשתמש במייק אפ, אבל זה יהיה תרגיל, ואנשים יגידו 'הו, הנה אליזבת' טיילור משחקת את גולדה' ".
במשך רוב הקריירה שלי, המזכירה שלי היא אישה בשם סילביה רובינשטיין ויום אחד היא באה אלי ואמרה "ראית אמש את הספיישל שנעשה על אינגריד ברגמן?" ואמרתי "כן, ראיתי". היא אמרה "היא תוכל לשחק את גולדה עכשיו". ואני אמרתי "אלוהים אדירים, את צודקת". זאת מכיון שהיא הפכה להיות... את מכירה את המילה "מטרונית"? כשאומרים "מטרונית" מתכוונים לאישה גדולת ממדים בגיל המעבר, ובדיוק אז היה לה את המראה הזה, היא כבר לא היתה אינגריד ברגמן האגדית, היא היתה אישה אקזוטית ואני אמרתי "היא תהיה מדהימה". היתה לנו חברה שהיתה פעילה באיזשהו מוסד צדקה בינלאומי, והיא מצאה את עצמה יושבת ליד אינגריד בלונדון. היא הציעה את התפקיד לאינגריד והיא לעגה, היא צחקה כי היא חשבה שזה מצחיק, בשבילה. ואז היא אמרה "שיתקשר אלי" (על בנט) ואכן התקשרתי. דיברנו והיא אמרה "אתה יודע, אני מכבדת את האישה הזו (גולדה) כל כך, אני לא רוצה להיות חסרת כבוד כלפיה". אני אמרתי "אני מאוד מעריך את ההרגשה הזו". והיא אמרה "אף פעם לא שיחקתי מאחורי מסכה" – זוהי דרכו של שחקן להגיד "מעולם לא שיחקתי מאחורי מייק אפ". והיא אמרה "אני לא יודעת אם אוכל לעשות זאת..." ואני אמרתי "את אינגריד ברגמן, את מהשחקניות הכי טובות של כל הזמנים, ברור שאת יכולה לעשות את זה...", "טוב, אני לא יודעת... תראה, אני לא בטוחה..." היא ממש החלה להשמע כמו גולדה! (צוחק) ואז היא אמרה "תן לי לחשוב על זה".

מה שלא ידעתי היה שלא רק שהיא חשבה על זה, אלא היא נסעה לישראל, היא ביקרה בקברה של גולדה, דיברה עם בנה, דיברה עם דיין, אני חושב, ועשתה מחקר רב. יום אחד ישבתי במשרדי וסילביה רובינשטיין נכנסת וכולה קורנת. היא אומרת לי "אממממ... טלפון" ואני אמרתי "כן" והיא אמרה "זו, זו, זו, זו... אינגריד ברגמן" ואני אמרתי "יופי, תעבירי אותה". ברגמן אמרה "הלו, הארוו" אני אמרתי "כן גברת ברגמן", "טוב, תשמע, חשבתי על זה ו... הייתי רוצה לעשות זאת אבל שוב, אתה יודע, אבל אני לא בטוחה שאני יכולה אז מה שאני רוצה זה... אתה יכול לבחון אותי?". אמרתי "אני לא מאמין למשמע אוזניי, השחקנית הכי טובה של זמני, מבקשת ממני מבחן בד?", "כן, כן, מבחן בד" ואני אמרתי "אם זה מה שישכנע אותך במה שכולנו כבר בטוחים, כן, אין בעיה". וכך היה. בחנו אותה בלונדון, שבועיים אחר-כך - אני יודע שאני ממשיך עוד ועוד אבל אלו זכרונות מתוקים. בשביל לבחון אותה התקשרתי למשרד של פאראמאונט בלונדון ואמרתי להם "אנחנו צריכים לעשות מבחן בד לאינגריד ברגמן ואני צריך צלם מדהים, מי פנוי?" והאיש בלונדון אמר "זו תקופה חלשה כאן, תן לי לבדוק מי נמצא ברשימה". אז הוא אמר "יש לנו את פרדי יאנג..." ואני אמרתי "עצור! פרדי יאנג הבן? הכונה לבן של הצלם...?", "לא, לא, זה פרדי עצמו". ואמרתי "פרדי יאנג? שעשה את '(ד"ר) ז'יוואגו'? 'לורנס איש ערב'? ו'הגשר מעל הנהר קוואי'? הוא אמר "כן, פרדי". אז אני אמרתי "תחתים אותו בבקשה!" (צוחק) וכך פרדי יאנג, שעבד כבר עם אינגריד ברגמן בסרט, פגש אותה כשהיא היתה על הסט, והם שמחו לראות אחד את השני. הוא צילם את מבחן הבד, אותו אני עדיין שומר.
הקרנו זאת לפניה. היא היתה מעשנת בשרשרת, אגב, לקראת הסוף, כך היא היתה. היא ישבה בשורה הראשונה, ואנחנו ישבנו מאחוריה, והיא עישנה איזה 4 סיגריות מרלבורו וצפתה בעצמה ואז עלו האורות, היא הסתובבה ואמרה "טוב, אם אתה עדיין רוצה אותי, אני שלך!". וכולנו הלכנו בחזרה לדירתה והשתכרנו משמפנייה (צוחק). בזמנו, אף לא אחד מאיתנו ידע שהיה לה סרטן הבלוטות ושהיה לה זמן מוגבל לחיות. היא ידעה אבל אנחנו לא.

סטארבייס972: אולי זו היתה הסיבה שהיא כל כך התלבטה בנושא, אולי היא לא רצתה להתחייב למשהו שהיא לא תוכל לסיים.

בנט: כן, אף פעם לא חשבתי על זה ככה, אבל זו יכולה להיות סיבה טובה מאוד, יכול להיות שזה מה שזה היה... אני אספר לך עוד סיפור אחד ואז אני... אשתוק (צוחק).
הייתי ברחוב בלונדון לצילום האחרון של הסרט, היה זה במלון לונדוני שהיה אמור לייצג מלון בשיקאגו, אילינוי שבארצות-הברית. היה זה כביכול 1946, כאשר גולדה היתה בארצות-הברית במסע לגיוס כספים לקראת המלחמה הקרבה (מלחמת השחרור – מלחמת העצמאות). הסצינה היתה מאוד פשוטה, היא יוצאת מבית המלון למונית שמחכה לה, עמה העוזר שלה, גבר, והיא עומדת לקחת מונית לעוד מלון בו היא תגייס עוד כספים - והיא גייסה 54 מיליון דולר, זה מדהים. היא הולכת ברחוב, המצלמה מושכת לאחור, היא נכנסת למונית והוא אומר לה: "גולדה, את נואמת עוד כחצי שעה... אתה יודעת מה את עומדת להגיד?" והשורה שלה היא: "אדע מה להגיד כשיגיע הזמן". אז ככה, השעה כבר 3 אחר-הצהריים, אוקטובר, בלונדון והשמש שוקעת ואנחנו מאבדים את האור ואינגריד הולכת לאורך הרחוב והיא מפקששת את השורה. קאט!

סטארבייס972: השורות הפשוטות הן לפעמים הכי קשות.

בנט: כן, זו שורה פשוטה. אז היא חוזרת על הקטע שוב. היא חוזרת על הסצינה והיא שוב מפקששת את השורה. והיא רואה את פרדי יאנג מסתכל דרך המסנן, מסתכל על השמש השוקעת לאיטה, והיא יודעת - כזו מקצוענית, היא ידעה כל מה שקורה - והיא מסתובבת והיא אומרת בקול רם, לאף אחד ולכולם ביחד, היא אומרת: "אני יודעת מה השורה, אבל אם אומר אותה, הכל יסתיים". מכיון שהיתה זו הסצינה האחרונה במיני סדרה. כולנו היינו המומים ורק מאוחר יותר קלטנו שהיא בעצם התכוונה שתהיה זו סוף הקריירה שלה. ואז היא אמרה "קדימה" עם כזו אנרגיה, והיא עשתה את זה מושלם.

סטארבייס972: בסרט "גולדה", השתתפו שחקנים ישראלים רבים. היתה זו החלטתך לשלב אותם? בחרת בהם בעצמך? אתה זוכר מישהו במיוחד, למעט יוסי גרבר ששיחק את משה דיין?

בנט: לא. כמעט ולא היתה לי נגיעה בליהוק. חברי, הארולד גאסט, שכתב את התסריט, היה המפיק בפועל. אם נחזור לשאלתך הקודמת, מפיק בפועל הוא זה שנמצא פיזית בבמה ודואג לכל הסידורים, בכללם הסידורים הפיזיים של הצילומים. הארולד התעסק עם הליהוק יותר מכל אחד אחר, והבמאי היה אחד אנגלי שהיה גם מאוד מעורב בליהוק. אבל אני כן זוכר שהצעתי הצעה קטנה, וכולם התלהבו ממנה: אני הצעתי את השחקן חוזה פראר, אני לא יודע אם את מכירה אותו, אבל הוא התפרסם בעיקר מהתפקיד סיראנו דה ברז'ראק שעשה (בסרט "סיראנו ד'ארטאנייאן" משנת 1964) והצעתי אותו לתפקיד סאדאת. ואכן הוא לוהק לתפקיד. עכשיו, צריך לזכור שבזמן שעבדנו על הסרט "גולדה", התנקשו בחייו של סאדאת ופראר התקשר דרך הסוכן שלו כשבוע לפני שהתחלנו לצלם, שאמר "הוא לא רוצה ללכת, הוא מפחד לשחק את סאדאת". התחושה האישית שלי היתה שהבן אדם ממש פחדן, אך זו היתה התחושה האישית שלי בלבד. בכל מקרה, מייד ליהקנו מחדש ושמחנו על כך. האיש ששיחק לבסוף את סאדאת היה רוברט לוגיה, הוא שיחק ב"קצין וג'נטלמן" אם יצא לך לראות. בכל אופן, הוא היה מושלם כסאדאת ובשלושה ימים שהיו לו להתכונן הוא התקשר לחייט של סאדאת בניו יורק והזמין 3 חליפות מאותו חייט. אם זכור לך מתמונות, לסאדאת היה לבוש מאוד מיוחד: חולצה כחולה עם צווארון לבן. לעתים היתה זו חולצה לבנה עם צווארון כחול. כך הטביע את חותמו על העולם.

סטארבייס972: נראה שבכל זאת הוא אהב את ישראל, אלו הצבעים שלנו (הכוונה של ישראל).

בנט: (צוחק) כמה נכון, אלו הצבעים שלכם, נכון.

סטארבייס972: כחול ולבן הם הצבעים שלנו.

בנט: וזו היתה תרומתי הגדולה לליהוק, והוא היה נהדר.

סטארבייס972: טוב, עכשיו נעבור ל"מסע בין כוכבים". לא היית קשור ל"מסע בין כוכבים" מלכתחילה.

בנט: לא, לא. אם את מתכוונת לסדרה, אז לא.

סטארבייס972: אז איך התחלת לעבוד על הסרטים?

בנט: טוב, ראשית, אתם צריכים לדעת שהסדרה הראשונה שלי, "כנופייה חוקית", היתה אחראית לעובדה ש"מסע בין כוכבים" הועפה מלוח השידורים.

סטארבייס972: אה, תתבייש לך!

בנט: כן, אני צריך להתבייש. מעולם לא ראיתי "מסע בין כוכבים". ראיתי, ידעתי מי האנשים וראיתי שברירי פרקים אבל מעולם לא ראיתי את זה ממש. מכיון שאתה צופה בתוכנית שלך, אתה לא צופה במה שמשודר ברשת המתחרה.

סטארבייס972: לאו דווקא. לא מזמן ביקרה אצלנו קלודיה כריסטיאן מ"בבילון 5" והיא סיפרה שהיא מעולם לא צפתה בסדרה שלה, פשוט וקל. אין חובה לצפות במה שאתה עושה.

בנט: באמת? טוב, כנראה שזה גם נכון. העניין עם עבודה בטלוויזיה הוא שאם אתה שחקן או מפיק או כותב או במאי, אתה עובד ללא קהל. נכון, הקהל שלך הוא מיליונים של אנשים, אבל אתה לא רואה אותם, לא שומע אותם ולא מרגיש אותם.
אז כאשר אתה עושה את המעבר, ומקבל את ההזדמנות לעבוד בסרט באורך מלא, זה דבר נפלא, כי אתה יכול להכנס לאולם הקולנוע, לשבת מאחור, אנונימי, ולשמוע את תגובות הקהל. זו המהות של התיאטרון – המשוב של הקהל חסר בטלויזיה וזה מרגיש סטרילי, ולעתים אפילו, לא מתגמל.
אוקיי, אז חתמתי בפאראמאונט ב-1980 על חוזה גדול, בגלל כל התוכניות שהפקתי עד כה. אני שם לא יותר משבוע וקוראים לי למשרד של חברי הטוב בארי דילר, שהיה מנהל פאראמאונט באותו זמן, ובמשרד נמצא מי שאנחנו קראנו לו פי. טי. בארנום האוסטרי – צ'ארלס בלודורן. מהגר אוסטרי, איש עסקים מדהים שבנה את "(תעשיות) גולף ו-ווסטרן" וקנה את פאראמאונט. אז צ'ארלי בלודורן יושב לו שם בחדר, והוא הרי אגדה ואני חושב לעצמי "וואו, מה אני עושה כאן?". בארי מציג אותי ובלודורן אומר "אז, אומרים שאתה טוב!" ואני אומר "הו, אה, תודה לך". בחדר איתנו גם נמצא מייקל אייזנר, שהיה עוזר שלי כשהייתי ברשת ABC. הוא אומר לי "ראית את 'מסע בין כוכבים: הסרט?' " ואני עונה "כן" כי נזכרתי שראיתי את הסרט עם ילדיי שהיו בני 5 או 6. זה היה הסרט היחיד בו הם כל הזמן רצו ללכת לשירותים ורצו לשתות וכל הזמן שאלו "מתי זה נגמר? מתי זה נגמר?" ולבסוף אחד מילדיי אמר "אבא, זה משעמם!". אז עכשיו אני מול איש העסקים הממולח הזה, הבעלים של האולפן והוא שואל "מה אתה חושב על זה?". שתביני, אני בא מדור מדהים, אני עברתי את מלחמת העולם השניה כילד וגדלתי במשפחה עם אתיקה מדהימה אך לא גודלתי כאורתודוקס, גודלתי בצורה שבטית, כלומר, חונכתי לעשות את הדבר הנכון. אחת הסיבות העיקריות להצלחתי היא שאני תמיד אומר לאנשים את האמת, כך שגם במקרה הזה אמרתי "טוב, חשבתי שזה משעמם". והוא פונה אל מייקל אייזנר ואומר "אתה רואה, ואתה חושב שכל מה שקירח זה סקסי", היה ברור שלאייזנר היה יד בליהוקה של פרסיס קאמבטה ("איליה") ל"מסע בין כוכבים: הסרט" וגילוח ראשה. כנראה שזה עצבן את בלודורן והרי הוא הבוס. אני חשבתי לעצמי "אוי ויי, עכשיו 3 השנים הבאות שלי בפאראמאונט הולכות להיות איומות", בגלל שבזה הרגע גרמתי לניכור ביני לבין אייזנר, ולפני שסיימתי לחשוב את כל זה בלודורן פונה בחזרה אלי ואומר "תוכל להפיק סרט יותר טוב?" ואני עניתי "כן, אוכל", ואז, ותצטרכי לסלוח לי על השפה ה"יפה" שאינה יידיש (צוחק), הוא אומר "תוכל לעשות זאת בפחות מ-45 מיליון דולר מזויינים?". באותו הזמן זה נחשב סכום עצום, כיום הפקת סרט עולה פי 6 מזה, אך זה היה הסרט הכי יקר שפאראמאונט עשתה אי פעם ואני אמרתי "וואו! מר בלודורן, מהמקום שאני מגיע ממנו, כלומר הטלויזיה, אני יכול להפיק 4-5 סרטים בסכום הזה". אז הוא אמר 3 מילים "תעשה את זה" וזה היה סוף הראיון וכך התחלתי להפיק את "מסע בין כוכבים"! אחרי זה רצתי למשרד ואמרתי לסילביה "סילביה, מה עשיתי? מעולם לא ראיתי 'מסע בין כוכבים'!", ובמשך שלושת החודשים הבאים ראיתי את כל פרקי "מסע בין כוכבים" בגלגלים של 16 מ"מ בחדרים האחוריים של פאראמאונט. בזמנו לא היו קלטות ובטח ובטח שלא היו DVD, רק גלגלי 16 מ"מ וכך צפיתי בכל "מסע בין כוכבים".
ואז זה נקלט לי: חשבתי ששליש מפרקי הסדרה היו מבריקים, שליש היו בסדר ושליש אחר היו נוראיים, אבל זהו ממוצע די טוב בשביל סדרת טלויזיה. תסמכו עלי כשאני אומר זאת מכיוון שזה מאוד קשה לשמור על כך שסדרה תהיה שנונה, שתמציא דברים חדשים ותהיה חדשנית לאורך זמן בהרצה של פרק לשבוע, קשה מאוד להשאר "רענן".

סטארבייס972: אני חושבת שאפילו החובב הכי מכור שיש לסדרה לא עשה כזה מרתון מטורף.

בנט: זה נכון. ואז הבנתי מדוע "מסע בין כוכבים" היתה כזו הצלחה מתמשכת. התיאוריה היתה כי אלה שצפו בתוכנית היו נאמנים לה מאוד ושהיו מספיק מהם בכדי להפוך את התוכנית להצלחה ברשת השידור. בשנות ה-60, כדי שתוכנית תהיה הצלחה ברשת השידור היית צריך קהל של, נניח כמספר עגול, 10 מיליון צופים. ובכן, ישנם מספרים המראים שלפחות 7 מיליון אנשים צפו ב"מסע בין כוכבים". (ואז) "מסע בין כוכבים" הורדה מהמסכים. (לאחר מכן) "מסע בין כוכבים" עוברת לסינדיקציה בשנות ה-70 ולפתע ישנם מספרים גדולים בסינדיקציה. למה? לפי דעתי, מכיון שאותם 7 מיליון אנשים רצו לראות את התוכנית בשנית. עכשיו, ב"מסע בין כוכבים: הסרט", למרות עלותו הגבוהה, צפו מיליוני אנשים. נראה לי שמה שקרה עם הסרט הזה ועם האחרים הוא שאותם 7 מיליון אנשים צפו בהם שוב ושוב. כך שאנחנו יכולים להבין שהנאמנות של מעריצי הסדרה היא מעבר למספרים גרידא, אם חושבים על זה בצורה מתמטית פתאום אפשר להבין מה הסיבה שבמקום אחד אי אפשר לנצח ואילו במקום אחר, זה קל יותר. על כל מקרה, התאהבתי במה שאני קורא לו המשולש של קירק, ספוק ומק'קוי. הרגשתי שזה מה שהניע את הצלחתה של "מסע בין כוכבים", משום שהיה זה העימות שבין ההשתלהבות של מק'קוי, ההגיון הקר של ספוק ועבודתו של קירק לשלב בין השניים בכדי להגיע לפתרון. זה הדבר אשר הדריך אותי. היה עוד דבר שהדריך אותי - פרק ש"אמר לי" או יותר נכון "צעק אליי": "אני צריך המשך! הסיפור לא נגמר כאן" ושמו Space Seed. ב-Space Seed ריקארדו מונטבלאן שיחק את קאן ואם את זוכרת, לקראת הסוף של הפרק הם השאירו אותו אי שם ביקום על כוכב נידח. השורה אחרונה בפרק היתה כמו הבשורה מהר סיני בשבילי. קירק אומר "מעניין מה הוא יעשה בעוד 20 שנה מעכשיו" (צוחק). ובכן, אם זה לא סימן, אם זו לא הכוונה משמיים, אני לא יודע מה זה. האדם היה סופר חכם, הוקפא באופן קריוגני, הוא היה סופרמן, איזה רשע נפלא. ומונטבלאן היה עדיין חי וקיים. אם נחזור לרגע לשאלתך "איך כותבים תסריט?" - זו ההשראה. ב"זעמו של קאן" הרעיון היה די פשוט; עיבוד הסיפור היה יותר קשה מזה. והיה זה הכותב-במאי הכשרוני, ניק מאייר שהגיע לכל העניין באיחור על פי המלצה של חבר, אבל הוא גאון. ניק לקח את החלקים שהיו לנו והרכיב אותם לשלם באופן מדהים ביותר, כך שהיה הגיון בדבר. ואז כמובן שהוא גם ביים את הסרט, ובצורה טובה מאוד.

סטארבייס972: אבל הוא לא ישב ועשה מרתון צפייה כמוך, נכון?

בנט: הוא מעולם לא צפה ב"מסע בין כוכבים". לא, הוא לא ראה זאת בטלויזיה, אני מתכוון, כמוני. הוא ידע מה זה והוא ידע מי היו הדמויות אבל הוא מעולם לא צפה בזה ממש. אחד הדברים שאני חושב שהפכו את "זעמו של קאן" לסרט יותר טוב היה העובדה שניק היה מאוד ציני לגבי הנוקשות של מעריצי "מסע בין כוכבים". מין גישה של "אלוהים אדירים, אין להם משהו יותר טוב לעשות?", גישה של "Get a life". ואני, אחרי שביליתי שלושה חודשים (בצפייה/עשייה) והיה לי את כל הכבוד לאנשים האלה, הרגשתי אחראי כלפי למעריצים, מכיוון שקיבלתי על עצמי את המשימה וראיתי את מה שהם ראו, כך שנהייתי השמרן. "אתה יודע שאתה לא יכול לעשות את זה כי המעריצים לא יקבלו את זה בהבנה", והוא היה עונה "מי הם?" ואני אמרתי "הם האנשים שעזרו לדבר הזה לחיות במשך 20 שנה".
בכל מקרה, התנגשות שתי הגישות האלה הביאה לכמה שינויים אבל בסוף הכל הסתדר ויצא הכי טוב שאפשר. למשל, הוא רצה לשנות את הדבר הכי ברור: המדים. אבל המדים שהתחילו ב"מסע בין כוכבים 2" החזיקו מעמד עד היום בתור המדים היותר טובים, האדום כהה עם הפסים, מדי השרד של חיל הים. את חייבת להודות שזה הרבה יותר יפה מ-T שירט (צוחק). רודנברי תמיד דיבר על הסגנון הזה אבל מעולם לא היה לו התקציב לכך והוא תמיד אמר שהוא עושה אפוס על חיל-הים אבל בחלל. הוא עשה את הורשיו הורנבלואר – סדרת רומנים על קצין בדיוני בחיל הים המלכותי הבריטי. אבל עם התקציב שהיה לו, הוא היה צריך לחתוך קצוות בכל מקום שיכל, ואז התלבושות הפכו להיות T-שירטס ומכנסי טרנינג.

סטארבייס972: טוב שכך, כי אחרת קירק לא היה יכול לקרוע את החולצה שלו כל פעם מחדש. אי אפשר לקרוע מדי שרד של חיל הים, זה לא נקרע טוב, אבל T-שירט כן.

בנט: (צוחק) נכון!


עד כאן חלקו הראשון של הראיון. בקרוב יפורסם החלק השני ובו הארווי בנט מספר על הכיף של "השיבה הביתה (4)", הבעייתיות של "הגבול האחרון (5)", היחסים עם רודנברי, התסריט לסרט הגנוז מסוף שנות ה-80 והדמיון שלו לעלילת הסרט ה-11 (לפי השמועות) והתכניות לעתיד.

 

ביצוע, הגהה באנגלית ותרגום לעברית: ורד קליין
עריכה ושאלות: subatoi
תמלול: שירה ספיר ו-subatoi

הפיק וכתב: הארווי בנט - מה שפרסמנו לקראת הראיון.

ראיונות נוספים שערכנו




We are proud to bring an interview we had with Mr. Harve Bennett, who produced and wrote, among other many projects, four Star Trek movies: The Wrath of Khan (II), The Search for Spock (III), The Voyage Home (IV) & The Final Frontier (V). Mr. Bennett also produced a film about the late Prime Minister of Israel, Golda Meir.

In the first part Mr. Bennett tells us about his Jewish family, his memories from Israel, writing a script and the work of a producer, shooting A Woman Called Golda and working with Ingrid Bergman, arriving to Star Trek and making The Wrath of Khan.

The interview was conducted on June.
Starbase 972 is grateful to Mr. Harve Bennett who has given us the pleasure of his precious time, and to Marianne Tyler & Terry Lee Rioux for their help.  

 

Starbase972: Shalom Mr. Bennett. Your original name is Fischman, are you Jewish?

Bennett: Yes, yes.

Starbase972: From both sides?

Bennett: My father was born in the Ukraine, what is now the Ukraine, and came to the United States when he was 5, my mother was born in the United States, of Russian parents.

Starbase972: Oh, so you’re Russian.

Bennett: I’m definitely a Russian… You know, we took Star Trek IV to Moscow during Glasnost…

Starbase972: That must have been an exciting place for you.

Bennett: It was an incredible experience. We titled it with Russian subtitles, but the picture played exactly the same way in Moscow as it had in the United States. The jokes were the same, it was absolutely a wonderful international experience.

Starbase972: We already had the experience of seeing that Star Trek is a very international thing.

Bennett: My name, of course, is Chaim, you see where "Harv" comes from. But Harv was really – on my birth certificate it says Harvard. And the reason it says Harvard is because my father's name is Shmuel-Yoel, which he translated as Yale. So when I was born, my mother who was a reporter in the height of Chicago's print journalism in the 30's, my mother had a sense of humor and she named me Harvard because he was Yale. Fortunately, my brother was not named Princeton (laughing). My brother has a biblical name – Ruel, and that is Moses' father in law, and in the Bible it's spelled Reuel.
So, that’s my background.

Starbase972: We saw that you filmed A Woman Called Golda here in Israel. Do you remember anything from your visit here?

Bennett: Oh ho ho ho… I’m writing my memoirs now, and that’s about four chapters of my time in Israel, and my time with Ingrid (Bergman), and my time in the Knesset, the whole thing. The first thing I noticed, which you might be interested in, was that the film played differently in Tel-Aviv than it did in Jerusalem.

Starbase972: In what way?

Bennett: Well, in Tel-Aviv we had an audience largely of theatrical people, movie people - actors. And they laughed a little bit harder, they’re a little bit more wild. Than we ran it in the Knesset, in Jerusalem, and I sat next to Teddy Kollek, the long time mayor of Jerusalem who had have lunch with me and said “You know, I’m not looking forward to this because she and I didn’t really get along very well”, and I said "well, OK..." So, I sat next to Teddy Kollek, for four hours we were watching the mini series of 'Golda', and he was weeping through three of the four hours. So now the lights come up, and I said: “Mr. Mayor, you didn’t think you would be involved with this movie”, and he said: “No, no, no, it’s good for Israel”, which it was (Laughing).
So yes, I had marvelous memories there. The Mayor of Tel-Aviv at the time was a man called Shlomo Lahat, and one day he said: “You want to go with me to Beirut?”, I said: “Beirut?!”, right in the middle of one of the wars there, in Lebanon. I said: “Why would we want to go to Beirut?”, and he said: “oh, oh, we’ll go, we'll go to the gasino”.
I said: “What’s a gasino?”, he said: “Gasino, gasino, where you gamble” (Laughing), and I got it, I suddenly got it. And sure enough they went, and they went, right into war torn Lebanon, they went to the gasino.
Anyway, I had a wonderful time. The one little story you’ll appreciate, is that in Tel-Aviv, the man who played Moshe Dayan (Yossi Graver), was greeted with laughter… They said he’s a homosexual. I think they got sick by a homosexual playing Moshe Dayan.

Starbase972: I think it’s still controversial about that…

Bennett: All I know is that he played the part very well.

Starbase972: Well, he is a great actor.
Next question: how do you even go about writing a script?

Bennett: There is no easy answer to that. Sometimes it’s very hard, very painful, sometimes it’s very easy. The easiest one I ever wrote was Star Trek III, which was The Search For Spock. I wrote that in five weeks.
 
Starbase972: Is that because you already thought about it during the writing of Star Trek II?
 
Bennett: Yes, not only had I thought about it, but everything about the story was already clear. As a matter of fact, I wrote the last scene, first. That’s how clear it was where we were going. Now, to answer your question, when you are writing a script you have to know where you’re going, and the problem in writing a script is finding that out. If you happen to get that pathway, that highway, early in your thinking and discussion with your friends and comrades, the script goes faster. Sometimes, writing parts of the script is easier. In that case the road was very clear, in other cases it was very difficult.

Starbase972: So you’re saying it’s harder to write a script when you don’t have an idea.

Bennett: It’s not the idea, it’s the road on which the idea travels, which is called a story.

Starbase972: What does a producer do in a movie? We have a director and a producer, and people don’t always know the difference.

Bennett: (Laughing) Well, no question is ever asked more often of me and others, than that, “What does a producer do?”
My best answer to you is that on my birthday this year, my son who is a film editor, he and his wife gave me a T-shirt. What it says is: “I cause things to happen”. And I said “this is wonderful, where is this from?” and he said “don’t you remember? When I was a young boy I said ‘what does a producer do?’ (Laughing), and that was your answer”. So I’ll stick by that answer.
The reason it’s so difficult to answer is because there are so many kinds of producers. There are producers who are strictly those who give you the money, they are really the investors. They like to take the credit which says “I produced this because I gave you the money”. That’s one kind of producers. Here in Hollywood, the studios in their contracts with the unions are called the producers. So a studio can be a producer. In television, the function of a producer is different than it is in feature pictures in that a producer in television is also a writer. In fact the name has been changed recently in Hollywood. People no longer call people like me "producers", they call us "show runners" of a particular television show. In that sense a producer is the chief of staff, in the military sense. That’s probably the best over all description. The chief of staff is responsible for the whole thing, but not necessarily the person who is on the stage with the actors. In my case, and in the case of any individual producer, it is determined by what you do best. What I have always done best was write and edit, so that’s my kind of producer.
But I’ll stick with my son’s T-shirt (Laughing).

Starbase972: In the 70's you worked on a number of series' that we know well like The Six Million Dollar Man, The Bionic Woman. How was it working on them, on the idea, with the people?

Bennett: My first television show was The Mod Squad, I don’t know if you saw it in Israel. On the early 70's, I did The Six Million Dollar Man and The Bionic Woman. It's interesting, many people think of me as a science fiction writer-producer. Actually, I don’t consider myself that. I consider myself someone who writes and produces about heroes, heroes and heroines, so for me The Six Million Dollar Man was because he was so heroic a character and same with The Bionic Woman. These are larger then life people doing good things for the world. So you see, that unites one each to 'Golda', and one each to Star Trek, because 'Golda' is not science fiction, Star Trek is, but what is the same, is the central character forcing change. In the same decade I did all my Star Trek movies and 'Golda', I also did a mini series here on Jesse Owens. You know who I am talking about, he was a great black athlete who won the track Olympics in Berlin in '36 and embarrassed Hitler.

Starbase972: That’s interesting, that's a very special point pf view.
In the last years we see a lot of re-makes in the movies for old series'. Would you want to see a sort of re-make to your series?

Bennett: Ammm... no.

Starbase972: That's decisive

Bennett: Well, I think that television series' are unique to their time. Specifically Mod Squad was a great reflection of the turmoil in this country during the Vietnam War, it was the emergence of the hippie movement and of a distrust of adults and government, it was a social revolution, and that series reflected that. It would seem odd to this generation.

Starbase972: To our generation.

Bennett: Yeah, yeah. In The Six Million Dollar Man at the time we did it, we had some remarkable visual affects which were more imaginative than real. I'll give you an example: in all of the 6 years of The Six Million Dollar Man you never really saw him running fast. You only saw him running in slow motion so that was a poetic way of saying 'slow is fast', it works, but today with modern special affects, they are much more literal about what you can do on the screen. I haven’t seen Mr. Cruise's Mission Imposable 3, but I am told that they used a device that actually speeds up his running without him running, you do it when you do it and you take what is available and then you move on.

Starbase972: We go back to something connected to Israelis - How did you get to working on A Woman Called Golda?

Bennett: That's a good question. That was back some years actually. When I was at another studio, that property passed over my desk and I said I wanted to do it, but the studio passed, and they sold it to Paramount. Lo and behold 10 years later I'm in Paramount.

Starbase972: Good for us!

Bennett: Yes (laughing), and I'm in the middle of doing the Star Trek movies. 'Golda' was not done on a network, it was the first major project, an original mini series, that was done for syndication. A network we call UPN here, but at the time there was no network to carry 'Golda' it was carried on individual stations who later formed into a network. Amazingly, it was the first syndicated project. In a couple of years later with the explosion of cable and cable networks, now you have a 100 places you can watch television, 200 stations so that's all changed so dramatically in the United States, but in its day, 'Golda' was a very pioneering effort and I was delighted to get a chance to get it back 10 years after I first saw it.
So I called the one man in my life who had never failed me, he died last year. His name was Harold Gast. "Harold, can you write this, I got my hands full of Star Trek III". He said "yes" and he not only wrote it, he did all the research, he was in Israel for about 4 months. He had some very interesting sessions with Moshe Dayan, I do remember that, who wanted to be the star of the movie. But anyway he did the most brilliant script, and the real story was we were trying to cast it. The studio said, "well, how about Elizabeth Taylor?", and I said "yes, she can do it, she had the talent and we could use the makeup, but it would be a stunt, people will say, 'ho there's Elizabeth Taylor playing Golda' ".
Most of my career my secretary named Sylvia Rubinstein and she came in one day and she said "did you see the special on Ingrid Bergman last night?", I said "yeah, I did". She said "She could play Golda now". I said, "my god, you're right". Because she had become... you know the word matron? Matron implies middle to late middle age female large of size, and she had that look about her now, she was no longer the Ingrid Bergman of legend, she was an exotic lady and I said "she would be great". And a friend of ours was active in some international charity, and found herself sitting next to Ingrid in London. And proposed this to her and she scoffed, she laughed, she thought it was funny, you know, for her. But she said "well have him call me", so I did. We talked, she said "you know, I respect this woman so much, I don't want to do her dishonor". I said "I appreciate that very much". She said "I have never played behind a mask". That’s an actor's way of saying "I've never hidden myself with make-up", and she said "I don’t know if I could do it..." I said "you're Ingrid Bergman, you are one of the greatest actresses of all times; of course you can do it...", "Well, I don’t know… Well, I'm not sure...", she began sounding like Golda! (laughing) So she said "let me think about it."

What I did not know was she didn’t only think about it, she went to Israel, she visited Golda's grave, she talked to her son, she talked to Dayan, I think, and she did a lot of research, and one day I am sitting in my office, and Sylvia Rubinstein comes in, and she is radiant. And she says "ammmm phone call" and I said "yes", she said "it's, it's, it's, it's... Ingrid Bergman". I said "Wonderful, put her through, yeah". She says "hello, Harv", I said "yes Miss Bergman". "Well. Now listen. I have been thinking, and... I'd like to do that but again, you know, I don’t know if I can, so what I would like to... would you test me?". I said, "I don’t believe what I'm hearing, the greatest actress of my time, is asking me to do screen test?", "Yes, yes. A screen test." and I said "if that's what will convince you of what we all know, yes, of course." So we did. We screen tested her in London, two weeks later. And in doing that, I know I'm going on, but it's precious memories, in doing that I called the London office of Paramount, and I told them "we need to screen test Ingrid Bergman, and I need a great photographer, who's available?". And the man in London said "it's been slow here, let me see who's on the list". He says "we have Freddie Young...", I said "stop! Freddie Young junior? like the son of the great...?", "No no, this is Freddy". I said "Freddy Young? Who did Zhivago? Lawrence of Arabia? and Bridge on the River Kwai?" He said "yes, Freddie". I said "sign him please!" (laughing) and Freddie young, who had worked with Ingrid on a picture, met her when she was on the set, they were happy to see each other.
He shot the test, which I still have.
We ran it for her. She was a chain smoker, by the way, right to the end, Ingrid was. And she sat in the front row, and we sat behind her, and she smoked about 4 Marlboro cigarettes and watched herself and than the lights came up, she turns round and says: "well, if you still want me, I'm yours!" and we all went back to her apartment and got drunk on champagne (laughing). At the time, non of us knew that had lymphatic cancer, and she had a limited time to live. She knew it but we didn't.

Starbase972: Maybe that’s why she so contemplated on that, maybe she didn’t want to commit herself to something she couldn’t finish.

Bennett: Yeah, I never thought about that particular argument but it can be very wisely, that could be, that could very well be... I'll tell you one more story, and then I'll... shut up (laughing)
I was on a London street for the last shot of the picture, that was a London hotel, posing as a Chicago, Illinois, USA hotel. And it's when she's in United States raising funds in 1946 for the coming war. The scene is very simple, she comes out of this hotel to a waiting cab, with her assistant, a man, and she's going to take the cab to another fund raising in another hotel - she raised 54 million dollars, it's incredible. She walks across the street, the camera pulls back, and she gets to the cab, and he says: "Golda, you have a speech in half an hour... do you know what you're going to say?" and her line is "I'll know what to say when time comes". Okay. So it's 3 in the afternoon, in October in London, and the sun is going down, we're losing the light, and Ingrid walks across the street, and she blows the line. Cut!

Starbase972: The simple line is always the hardest.

Bennett: Yeah, it’s a simple line, so she does it again. So she did it another time and she blew the line. And she saw Freddie Young looking at his filter, looking at the sun setting slowly, and she knew it - such a professional, she knew everything that was going on - so she turned around, and she said it in a loud voice, to nobody, but to everybody, she said: "I know what the line is, but if I say it, the picture will be over". Because it was the last scene in the mini series. And we all were stunned by that, and realized only later, that she really meant that it would be the end of her career. So she said "let's go" and with great energy, she did it perfectly.

Starbase972: In the movie 'Golda', a lot of Israeli actors participated. Was it your decision to put them there? Did you pick them by yourself? Do you remember anyone in particular, aside for Yossi Graver, who played Moshe Dayan?

Bennett: No. I had very little to do with the casting. My friend Harold Gast, who wrote it, was the line producer. And by line producer, go back to your other question, a line producer is the man who is on the stage, and who takes care of all of the arrangements, including all the physical arrangements of shooting. And Harold had more to do with casting than anyone else, also the director was an English man and he was very involved in the casting. The one piece of casting that I remember doing was - I suggested, everybody thought was great, I suggested the actor José Ferrer, I don’t know if you know him, but he was most famous for his Cyrano de Bergerac (in Cyrano et d'Artagnan, 1964) and I suggested him for Sadat. And he was cast to do Sadat. Now, while we were filming 'Golda', Sadat was assassinated, and Ferrer called a week before he was supposed to shoot, and his agent called and said "he doesn't want to go. He's afraid to go and play Sadat". Well, my personal feelings about it were that he was a coward, but that's my personal feelings. Anyway, we recast instantly and we were better for it. The man who played Sadat was Robert Loggia. He was in An Officer and a Gentleman, if you ever saw that. Anyway, he was so perfect as Sadat, and in the 3 days he had to prepare, he called Sadat's tailor in New York, and he ordered 3 suits from that tailor including - Sadat, if you remember from pictures, he always wore a very unique outfit. It was a blue shirt with a white collar, and sometimes it was a white shirt with a blue collar. And it was his trademark.

Starbase972: He did have a thing for Israel, it's our colors.

Bennett: (Laughing) Isn't that funny, it's your colors, your colors, that's right.

Starbase972: White and blue are our colors.

Bennett: And that was my big casting contribution, and he was terrific.

Starbase972: And now to Star Trek. You didn’t come to Star Trek from the beginning.

Bennett: No, no. By beginning you mean the series.

Starbase972: How did you come about to working on the movies?
 
Bennett: Well, first of all, you have to know that The Mod Squad, my first series, was responsible for knocking Star Trek off the air.

Starbase972: Shame on you!

Bennett: Yeah, shame on me. I had never seen Star Trek. I've seen, I knew who the people were, and I saw pieces of episodes, but I have never seen it. Because you watch your own show. You don’t watch what's on the other network.

Starbase972: Not necessarily, we just had Claudia Christian from Babylon 5 and she said she never saw Babylon 5, it's that simple. It's not necessarily that you watch what you do.

Bennett: Really? Yeah, that’s true. The thing about television is that when you're an actor or producer or writer or director, when you work in television you do not have an audience. Yes, you have millions of people, but you can't see them, hear them or feel them.  
So, when you make the transition, and get a chance to do feature pictures, it is a wondrous thing, because you can go into the theatre, unknown, and sit in the back, and listen to the audience respond. Which is really what theatre is all about. The feedback of the audience is missing in television, and it makes it antiseptic, it makes it, sometimes, unrewarding.
Okay. So I get to Paramount in 1980 under a big television contract, 'cause I had now all these television hits. And I'm there one week and I'm called down to the office of my old friend Barry Diller who is running Paramount then. And in the office is what we used to call "the Austrian P. T. Barnum" - Charles Bluhdorn. An Austrian immigrant, an incredible businessman who built Gulf and Western (Industries), and bought Paramount. And Charlie Bluhdorn is sitting there in the room, he's a legend.  "Oooo, wow. What am I doing here?" And he's introduced to me, and he says "so, they say you're good!" I say "oooo, well, thank you." In the room is Michael Eisner, an assistant of mine at ABC while I was in the network, and Diller. He said "did you see Star Trek The Motion Picture?" and I said "yes", because then I remembered I've seen it with my kids who were then 5, 6. And it was the only movie that they kept wanting to get up and go to the bathroom, and they kept wanting to get Cokes and they said "when will it be over? when will it be over?". And finely, one of my kids said "daddy, it's boring!".

So now here is this super businessman, who owns the studio, saying "what did you think of it?". Because of where I come from, because I'm a child of the greatest generation, because I lived through World War II as a boy, and because my family had wonderful ethics and though I was not raised orthodox, I was raised tribally to do the right thing. A lot of reasons for my success is that I usually told people the truth, so, in this case, I said "well, I thought it was boring." And he turned to Michael Eisner and he said "you see, by you, bald is sexy", and obviously Eisner had something to do with casting Persis Khambatta ("Ilia") in Star Trek The Motion Picture and shaving her head, which must have annoyed Bluhdorn and he's the boss. I thought "oh boy, now my 3 years here in Paramount are going to be pretty much awful", because I've already alienated Eisner. Before I could even think these things, Bluedorn turns back to me and says "could you make a better picture?" and I said "yes, yes I could" and then, you're going to pardon my language, it is not Yiddish (laughing), he says "can you make it for less than 45 fucking million dollars?". And of course in that time that was a huge amount, today it's 6 times that to make a movie, but it was the largest overrun in Paramount history at the time. I said "wow! Mr. Bluhdorn, where I come from, meaning television, I could make 4-5 movies for that" and he said 2 words, he said "do it!" And that was the end of the interview and that’s how I got to do Star Trek! Now, I rush to the office, and I said to Sylvia "Sylvia, what have I done? I've never seen Star Trek!", and the next 3 months I ran every Star Trek's 16 mm prints in little rooms in the back of Paramount. There were no tapes, certainly there were no DVD's, just 16 mm data prints, and I saw every Star Trek.
And I got it. I thought that one third of the series' episodes were brilliant, one third were okay, and I thought one third were terrible. But that is a very good average, for a television series. Trust me on that because it's so hard to keep being clever and inventive and new when you're running amount one a week, it just very difficult to keep fresh.

Starbase972: I think that the fans from the hardest core ever never did such a marathon of episodes everyday.

Bennett: This is right. And then I realized why Star Trek was such a continuing success. And the theory was that those who watched it were so loyal, that there were enough of them to make it a network success, in the 60's, because to be a network success you had to have 10 million viewers, a round number. Well, there are numbers indicated that about 7 million people were watching Star Trek. Star Trek goes off the air. It goes into syndication in the 70's, and suddenly it got huge numbers in syndication. Why? In my opinion, because the same 7 million people wanted to see it again. Now, Star Trek: the Motion Picture, in spite of its cost, was seen by many millions of people. There, and in the other movies, I think what happened was that the 7 million people, more or less, saw it many times, over and over. So the loyalty of the Star Trek fans outran that numbers. It became mathematics and suddenly I understood why you could not have enough to win in a certain place, but you can have more then enough to win in another venue. Anyway, I fell in love with what I call the triangle of Kirk, Spock and McCoy. That to me was what made Star Trek work, because it was kind of like the clash between McCoy's passion, Spock's cold logic and Kirk's job to bring the two together and find the solution. So that’s what guided me. The next thing that guided me was that the one episode which said to me, it screamed to me, "make a sequel, there's more to the story then they did", was Space Seed. Space Seed was Ricardo Montalban as Khan and if you remember at the end of the thing they deposited him somewhere out in the flying universe on a deserted planet. The last line of Space Seed was a massage from Mount Sinai to me. Kirk says "I wonder what he'll be doing 20 years from now" (laughing). Well, if that isn't a song cue, if that isn't a direction, I don’t know what is. The man was a super intellect, he was cryogenically resuscitated, he was a superman, what a wonderful villain. And Montalban was alive and well. So that was the inspiration when you're going back to your question of "how do you write a script?". On Wrath of Khan, that was a relatively easy idea. Working the story out was more difficult. And it was the talented writer-director, Nick Meyer, who came into it late, he came into it on recommendation of a friend. Nick, he's a genius, Nick took the pieces of what we had and did the most remarkable job of putting it together and making sense out of it. And then of course he directed it, and very well.

Starbase972: But he didn't sit down and do a marathon like you did?

Bennett: He had never seen Star Trek. No, he'd never seen it on television. I mean, like me, he knew what it was, and he knew who the characters were, but he had never. One of the things about Wrath of Khan that I think made it better was that Nick was very cynical about the Star Trek fans rigidity. "My God, haven't they got better things to do?" kind of attitude. "Get a life" attitude. And I, because I had now spent 3 months and had great respect for what that have been done, I felt I was now responsible to these people, to the fans, because I have accepted this commission, and I saw what they saw, so I became the conservative. "You know you can't do that because the fans will be very upset", and he would say "who are they?!" and I said "they are the people that made this thing live through 20 years".
Anyway, those two attitudes resulted in some changes, but they all turned up pretty much for the better. For example, the most obvious one is, he wanted to change the uniforms. But the uniforms that Star Trek II had persist to this day as better uniforms for the show, the maroon with the strike, the naval uniform. You got to admit that was more handsome than a T-Shirt (laughing). And that style derived directly from what Roddenberry originally talked about, but never had the budget to do, he said he was doing a naval epic in space. He was doing Horatio Hornblower - the British navy novel series. But with the budget he had, he had just cut corners everywhere, so the customs became T-shirts and sweatpants.

Starbase972: It's a good thing because then Kirk wouldn't have been able to tear his shirt everytime. You can't tear a naval uniform, it doesn't tear well, but T-shirt does.

Bennett: (Laughing) that’s right!


On the interview's second part, that we will be publish soon, Mr. Harve Bennett tells about the fun in The Voyage Home (IV), the problems of The Final Frontier (V), the relationship with Roddenberry, the unproduced script and the resemblance to the 11th movie and the future.

 

Conduction, English proof reading & Translation to Hebrew: Vered Klein
Editing & Questions: subatoi
Transcription: Shira Saphier & subatoi

Produced and written by: Harve Bennett - Published prior to the interview (Hebrew only)

Starbase972 in English & Other interviews we had









© כל הזכויות שמורות לסטארבייס 972

פורסם ב: 2006-11-08 (7376 קריאות)


תגובות

1  מעניין מאוד! מגניב ! [מאת: Bajoran Priest] 13:58:25 12/11/2006



Content ©
   חדשים? אודות ''מסע בין כוכבים'':

   חדש! הקומיקס הטרקי של אורי פינק

   פרויקט ה-40


פרויקט 40 שנות "מסע בין כוכבים"
   ספרו לחבר'ה

Facebook Twitter More...

   הדף והקבוצה של ''מסע בין כוכבים'' בפייסבוק





   עובר ושב
ראש הדף
Web site engine's code is Copyright © 2002 by PHP-Nuke. All Rights Reserved. PHP-Nuke is Free Software released under the GNU/GPL license.
Page Generation: 0.086 Seconds